שלום רב!

ברצוני לשתף אתכם באת שעל ליבי.
אני כבת 20 מתנדבת בבתי חולים שונים בירושלים במסגרת התנדבותי פגשתי את חיים המתוק בתחילה בהר הצופים וכעת בעין כרם, כאשר הייתי מגיעה להחליף את האם המסורה לאחר יום מתיש (היא שוהה שם לפחות מ-7 בבוקר עד- 7 בערב) , חיים היה בוכה ולא רוצה להפרד מאימו,
לפני שיצאה מסרה את הוראותיו המדויקות של הרופא ואת מצבו של חיים היום.
לאחר תקופת היכרות עם אמא י. ומשפחתה נפעמתי לראות עד כמה מסורה היא לחיים ולשאר ילדיה, היא היתה מביאה אותם לבקר את חיים במינון מדויק כי היא ידעה שבית חולים אינו מקום בשביל ילדים.
אך מצד שני לא רצתה שישכחו את חיים.
וכן בשבתות לא עזבה אותו לרגע,
ודאגה לדמות אהובה ומוכרת לשהות בביתה עם שאר ילדיה,(סבתא,אבא,וכו')
ובנוסף להכל האמור לעיל יש להזכיר ולציין כי נדהמתי מאשיותה המסורה והאוהבת לחיים,
היא הפיצה תהילים ותפילות רבות לרפואתו.
וזאת למרות ההוצאות הכספיות הכרוחות בכך.
והביאה בחורים שינגנו לו וישמחו אותו כי הוא מאד אוהב מוזיקה והיא מרגיעה אותו.
וכמו כן ניכרת דאגתה גם בזמן שהמתנדבות היו בבית החולים והיא בביתה, ליבה היה כל הזמן עם חיים.
היא התקשרה ווידאה שחיים בסדר ודאגה לו במסירות אין כץ.
אני אישית קיבלתי המון מדמות מיוחדת זאת והלוואי שנשים רבות היו דואגות לילדיהן כמוהה,
בברכת בשורות טובות ישועות ונחמות.

ז.ס.