יומן המעצר של האמא ממאה שערים

מאמר שפורסם בעלון באידיש ונכתב ע"י אחיה של האם ותורגם למענכם הקוראים:

בס"ד
דיווח מזעזע ממעצר האשה החשובה שתחי'
יומן המעצר עד לשיחרורה
ביום רביעי ט"ו תמוז תשס"ט, נלקחה אל מסע העינויים לעבר בית המעצר הידוע לשמצה ב"מגרש הרוסים", לשם הושלכה לתוך תא המעצר, כמו שזורקים שק תפוחי אדמה רח"ל, בצורה יוצאת דופן, לא הוכנסה לחדר מעצר רגיל, רק שהשמיעו באזניה והכריזו לפני כל הנוכחים - עצורים ואסירים מכל המינים, שפלי המין האנושי העצורים על הפשעים הכי נוראים שבתת האנושות - כי אשה זו הרעיבה את ילדיה, ולכן היא רוצחת מסוכנת שיכולה לרצוח כל מי שנמצא בסביבתה ובתוך ד' אמות שלה, ולכן הכניסוה לתוך תא צר ודחוק מגועל ומטונף שמקשה על כל נשימה ונשימה, ובאותו תא שבו נמצאת ערביה רוצחת מסוכלת ושפלה, שעצורה בגלל שניסתה פעמיים לרצוח את בעלה...

מהרגע שנכנסה למעצר, התנהגו אליה בצורה ברוטאליות הם התעללו בה ובנפשה ללא הרף וללא הפוגה ולו לרגע, מסע השפלה מחריד ומצמרר עבר על ראש האם המסורה, כאשר החלו לשטוף את מוחה????

מיום רביעי ועד השבת לא נתנו להכניס אליה אוכל כשר, האשה הצדקנית ישבה בצום ובתענית שנכפה עליה למרות שהיא בחודש החמישי להריונה, ומלבד מים דלוחים שבתוך תא המעצר המחניק והמחריד, לא הכניסה דבר לפיה...
דבר זה כשלעצמו - הסותר את התנאים הבסיסיים הבינלאומיים להתנהלות מינימלית עם עצורים ושבויים, המחייבים את כל מדינות העולם, גם הדיקטטוריות והקומוניסטיות - בזה לבד יש כבר בכדי לתבוע את כל בכירי המשטרה ושירות בתי הסוהר, בבתי המשפט הבינלאומיים שב"האג", אך זה היה רק ההתחלה במסע העינויים המצמררים.
בליל שב"ק הצליחו העסקנים שליט"א דעדתינו, להכניס אליה אוכל כשר טעים ביתי ומזין לסעודות שב"ק, אך השכנה הערביה הרוצחת גזלה מהשבויה האומללה את האוכל שהביאו, מעט האוכל שכל גרגיר היה בעיניה יקר מזהב ומפז, נשדד ע"י הרוצחת השכנה, כאשר מרוב הפחד הטבעי והחלחלה של עדינת הנפש מול הרוצחת הברברית הישמעאלית, היא וויתרה לה ולא פצתה פיה על מעשי הגזל שלה, שנעשה בליווי השפלות ארסיות שהשמיעה אותה שכנה הרוצחת באזני שכנתה האומללה, תוך כדי התעללות מילולית מזעזעת ביותר. אך לא רק הרוצחת הערביה במתעללים, כמוה גם חלק מהצוות, הכפישו וביזו אותה בביטויים מצמררים שאי אפשר לתאר ולהעלות על.

הסוהרים התעללו בה גופנית במניעת האוכל והתנאים המינימליים לאשה שברירית הנמצאת בחודש החמישי להריונה, את מעט האוכל החדירו לה מבעד לחרך הצר שבדופני דלת הברזל הסגורה ומסוגרת בפני שתי הרוצחות ואילו את האוכל הכשר שהכינו במיוחד עבורה ע"י משפחתה וקרוביה והועברו אליה ע"י עסקני עדתינו, כאשר בלבה התרוננה התקוה וקרן האור היחידה שהפציע לתוך בור הכלא המפחיד והמחלחל הזה, שלא נשכחה מלב יודעיה ומכיריה, ודאגו עבורה למעט אוכל כשר, והנה לנגד עיניה שופך הסוהר את האוכל על רצפת הבטון, תוך כדי שהוא זורה מלח על פצעיה השורפים, להצמית כל תקוה שבלב, להתעולל ברגשותיה
הסוהרים, השוטרים והחוקרים וכל שדי השחת ששרצו במקום להתעלל בקרבנם החדש, לקחו לעצמם משימה אכזרית לבצע באם המסורה והצדקנית, "שטיפת מח" כפשוטו, "שטיפת מח" כמיטב השיטות הקומוניסטיות והפסיכולוגיות, כאשר ארבו להתעלל בכל נקודה רגשית ואנושית ומוסרית, כאשר הלעיטו אותה בשקרים זדוניים ובכזבים אכזריים, בשטפם את מחה ללא הפוגה, שכביכול יצא קלונה ובושתה לעיני הכל, וכי כל משפחתה, והכי קרובים ללבה, כל בני הקהלה וכל אנשי העדה החרדית יחד עם הרבנים כולם, בטוחים וסוברים במאת האחוזים שהיא רוצחת שניסתה להרעיב ולרצוח את בנה יקירה, וכי היא מסוכנת לכל הסביבה, ואסור שתראה עוד את אור השמש מחוץ לסורג ובריח, וכי הכריזו כנגדה נידוי גורף למען ישמעו וייראו שאם מרעיבה את בנה, עפרא לפומייהו, וכל לשונות רשעים אלו ייגדעו משמים במהרה, ותרוממנה קרנות צדיק, כאשר רק לאחר עשרה ימי מעצר, יכלה להווכח באמת ההפוכה שאין ירא שמים שבעולם שנתן אימון לעלילת הדם.
האשה החשובה שתחי' עברה בימי מעצרה המזוויעים, סדרת חקירות מפרכות וקשות ע"י צוות של "עשרים חוקרים" מנוסים ומצויידים בשלל קסמי הפתיונות והמארבים לטמון לה מוקשים ופחי יוקשים בצורה שלא תיאמן ולא ייתפס במח השומעים, ולולי ה' שהיה לה כי אזי חיים בלעוה ר"ל, וברוך ה' שלא נתנוה טרף לשיניהם.
במשך כל הזמן לא ניתנה לה רשות ולו לשיחת טלפון אחת עם בני משפחתה שיצאה לבם מדאגה לגורלה, ולא יכלו להעלות על הדעת אלו עינויים גופניים ונפשיים מתרחשים על ראש הקרבן התורן של מערכות מדינת סדום ועמורה.
קרבן העלילות של שופכי הדמים, הובלה וטורטרה מחדר חקירות למשנהו ללא חמל וללא רחם, ללא שום התחשבות בכוחותיה האוזלים ובמצב הבריאות וחיי הנפש, "חוקרת" מרשעת אחת איימה עליה כי מרחף על ראשה גזר דין של "ארבעים ושש" שנות מאסר.
ים של קללות נאצות וגידופים נפלו על אזניה האומללות במשך כל עשרת ימי מעצרה המזוויע, הן מכל השוטרים והסוהרים ובכירי המשטרה והחוקרים, והן בכל האסירים והאסירות שקפצו על השלל כמו חיות טרף השואגות הידד אל קרבנם, שה אומללה בין זאבים וכפירים ה'מורעבים' לטרף ה"י.
לתוך בית המעצר במגרש הרוסים, הובאה גם הרופאה ד"ר פלוריס, מראשי המוחות המתכננים של "עלילת הדם", גם היא בעצמה התעללה שם ברגשותיה של האם התמימה שחשבה פעם כי רופאה זו שוחרת את טובתה וטובת ילדה ורפואתו, והיא הפכה את מקצועה להשחית, והודיעה לה כי היא כבר לא תראה יותר בחייה את ילדיה, הם כבר לא יכירו אותה אף פעם, והיא כבר לא תעמוד לידם לעולם, גם לא בעת יצאו תחת חופת חתונתם, לאורך שנים היא כבר תינמק בכלא רח"ל על רוב פשיעתה שחרדה לגורל בנה מחמל נפשה.
היה זה ביום שלישי אח"כ, כ"ב תמוז - כאשר רק באותו יום, לאחר ששה ימי מעצר מזוויעים וכמעט חשאיים, ביום שהתפוצצה דבר השערוריה ברשות הרבים, למרות 'צו איסור פרסום' של המשטרה שזממה להמשיך לאורך זמן בהחזקת האשה במעצר הזוועתי שמנוגד לכל אמנה אנושית ובינלאומית, בעוד מתייסרת המשפחה ומתחבטת בשאלה הקשה האם לצאת ולהודיע לציבור הרחב על עלילת הדם הנוראה, או שמא הדבר עוד יחריף את המצב הקשה ממילא, - באותו יום הרחיקה לכת שכנתה לתא המעצר, הערביה הרוצחת, בהתעוללותה על שכנתה הצדקנית אצילת הנפש שתחי', וגם גזלה מאתה את המזרון הדק עליה היא אמורה להניח את ראשה, כך שימים מספר נאלצה לשכב על חצצי רצפת הבטון בייסורי הגוף והנפש, וכל התחנונים שיביאו לה מזרון אחר במקומו נפלו על אזנים אטומות ולבבות ערלות של סוהרים.

והיה זה פתאום בעיצומו של אישון לילה, קמה עליה הערביה הרוצחת ואיימה עליה שעוד חמש דקות היא תרצח אותה נפש ר"ל.
האם המיוסרת עמדה אובדת עצות, ובצר לה נדחקה לפינת הקיר ושפכה את כל נפשה בתחינה ובקשה אל השי"ת בדמעות שליש רותחות וסוערות, ותהלה לא' שהושיט לה מיד עזרתו מקודש, ולאחר שתי דקות נכנס שוטר שהגיע להתעניין, לא במצב האם המעונה, אלא במצבה של הערביה הרוצחת, והיא החלה לצעוק שאינה רוצה לשבת בתא אחד עם "אמא מרעיבה" שמתעללת בבנה... ותהלה לה' שכך הוציאו את הרוצחת הערבית לחדר אחר, והאשה הצדקנית שתחי' ניצלה בחוש מידיה האכזריות נוטפות הדם של מחבלת תאבת רצח ה' ישמרנו ויצילנו.
למרות כל העינויים, התאזרה האם המסורה שתחי' באומץ רוח מפליא ובגבורת נפש נדירה, ולא נכנעה בשום אופן לטרור הנורא וללחצים הנפשיים והגופניים, ובסייעתא דשמיא לא פצתה פיה שיוכלו אורבי נפשה להכשילה בלשונה, ודורשי רעתה חפו פניהם למורת רוחם ורשעותם.
ביום חמישי מטו"מ העבירו את העצורה לבית הכלא הנודע לשמצה בעיר "רמלה", זאת למרות שהיטב ידעה המשטרה כי המעצר הוארך רק עד למחרת, וכי למחרת היא זקוקה להיות בבית המשפט המחוזי הציוני בירושלים.
אם האם המסורה ביקשה שברצונה לדבר עם עורך דין, שימנע את ההעברה והטלטול הקשה ברכב המשטרתי לנסיעה המיותרת ל"רמלה" הלוך ושוב שאינה כלל לכחותיה ולמצבה, בחודש חמישי להריונה, אך המשטרה ברשעותה רימתה אותה בשקר גס, באמרם שתיכף יביאו אליה את העו"ד, אך תוכ"ד קשרוה באלונקה בידיה ורגליה וכך הכניסוה לרכב ודהרו בנסיעה מתישה ומבחילה לכלא "רמלה".
בדרך לרמלה, בהיותה קשורה בידיה ורגליה, משל עלולה היתה לתקוף את שוביה, חשה השבויה האומללה בכי רע, ובמשך כל הזמן הקיאה את נשמתה, לא הגישו לה אפילו פעם אחת כוס מים להקל עליה ולהפחית מעט מהיסורים הגופניים והנפשיים הנוראים והמסוכנים לחייה
בהגיעה לרמלה התחיל מחדש מסע חקירות ודרישות צולבות ומצמררות, כאילו לא די היה בחקירות שהיו נחלתה עד הנה, ולאחר סיום החקירות המעליבות השליכוה לתוך תא "צינוק" מלא צחנה ורקבון, בתוך הצינור ישבה עד שעת לילה מאוחרת לאחר השעה 10, רק אז העבירו אותה לחדר המעצר שלה, שם גילתה שהמזרון לשכיבה שהעניקו לה היה ספוג כולו במים וכדו', מאין שום אפשרות לעלות עליה, כאשר התלוננה על כך, קיבלה את המענה המתעלל: "עבור פושעת כמוך, גם זה כבר הרבה יותר מדאי".
ביום ששי באשמורת הבוקר כבר כבלו שוב את ידיה ורגליה, והובילוה חזרה מרמלה עד ירושלים, מבלי שתוכל להזיז עצם מעצמיה, ולמרות שכבר באותו משפט הורתה השופטת לשחררה למעצר בית, לא הרפו השובים את טלפיה מן האשה השבויה, והחזירוה ל"מגרש הרוסים", שם השליכוה שוב בתוך "צינוק" מזעזע, למשך שעה וחצי שנדמה לנצח, זאת בעודה אזוקה וכבולה בידיה ורגליה...

יום חמישי ט"ז תמוז נלקחה י.מ בית המעצר להדסה עין כרם מובלת כפושעת מלחמה באזיקים לבדיקה לאחר שהרגישה צירי לידה.

הבזיון היה נוראי!

תרגום ישיר מאידיש נכתב במאמר באחד העיתונים באידיש ע"י אח הנאשמת.