יום שלישי, 28 ביולי 2009

ד"ר וייל: אני מבקש להבהיר שאינני רומז שהגברת מהווה סכנה כלשהי לילדיה


מאת:אתר- קצר.
כתב: אברמי שיינברגר.

לפני יומיים שלח ד"ר יעקב וייל - הפסיכיאטר שבדק את האם מירושלים, מכתב לפסיכיאטר המחוזי ד"ר משה קליאן, בו הוא מבקש להבהיר "מכתבי זה נועד למנוע הסקת מסקנות נמהרות ע"ל הצדדים, בית המשפט הנכבד, או כל גוף אחר וכן כל נזק שעלול להיגרם מאותן מסקנות".
במכתב שהגיע בלעדית לידי 'קצר' מוסיף וייל וכותב: "לאחר שבחנתי בדיעבד את מכתבי, לא מצאתי בו כל פגם, למעט המשפט, בפרק המסקנות (המרכאות מקור מציינות ציטוט ממסקנתו הקודמת): "להערכתי המקצועית תוכל הנבדקת להמשיך בביצוע תפקידי הורות כלפי ילדיה כולל *** (כאן מצוין שמו של הילד החולה) ללא כל סכנה", לא היו בידי הכלים המספיקים להגיע למסקנה זו".
כאן מוסיף וייל שורה חשובה שבפרקליטות התעלמו ממנה: "אני מבקש להבהיר לך שאינני רומז בזה שהגברת * מהווה סכנה כלשהי לילדיה, מסקנתי היא שעל מנת להעריך את ההיבט הזה של המקרה, צריך הרבה יותר חומר והרבה יותר זמן"

ראיון בלעדי עם הערב לשחרור האם-הרב פרוליך

הרב אברהם פרויליך אשר הסכים כי האם החשודה בהרעבה תשהה במעצר בביתו ואף הפקיד ערבות כספית בקופת בית המשפט, מתראיין לראשונה לאתרנו:
מאת: ד.נשיא

איזו מחלה אובחנה אצל חיים?

למיטב ידעתי, עד כמה ששמעתי מהנוגעים בדבר הרופאים התקשו להחליט בענין המחלה. והעלו השערות ממחלות ילדים ועד מחלות כבדות וקשות בניסיון לרפא את המחלה נתנו חומרים שגורמים לנשירת שער והוחלט אף על צום מוחלט של 4 חודשים.

אני מדגיש: אני לא רופא אלו שמועות הן מאנשי הדסה והן מהמסמכים שהגישו בישיבות השונות עם הרופאים .
בסופו של יום הרופאים חשבו שזו מחלה נדירה מאוד שמופיעה בספרות אחת ל3 מיקרים בכל העולם ומכאן ואילך ישנן גירסאות שונות על התרופות שנתנו ולא ניתנו.

2. איך הילד החלים לפתע?

האם טוענת שבתחילת יוני החל שיפור במצבו של הילד או משום שברון הלב והתפילות הרבות של הילד ו או משו ם התרופות הניסיוניות שעזרו.

3. האם רופאים נוספים עברו על התיק פרט לרופאי הדסה?

האם פנתה לייעוץ אצל מומחים רפואיים שהפנו אותה לביה"ח תל השומר שם פנתה היא לשני רופאים מפורסמים שראו את התיק הרפואי וחשבו שאולי יש להם מה לחדש בנושא וביקשו שהילד יגיע אליהם לעבוד בשיטה השונה מביה"ח הדסה עין כרם.

כשחזרה האם לביה"ח עין כרם ובפיה הרצון להעביר את הילד זאת מתוך מסקנה ביה"ח עשה כמיטב יכולתו ועדין הילד חולה אמרו לה הרופאים שהעברה לא כדאית הן משום המרחק והקושי שיהיה לה להגיע עד תל אביב בכל יום והן משום שהם עש ויעשו כמיטב יכולתם על מנת להביא מזור למחלתו ועל כן ביקשו הם שהאם לא תעביר את בנה.

לאחר שיחה זו עם הרופאים אומרת האם החל שינוי ביחס של הצוות כלפיה-החלו לדבר אליה בצורה לא נעימה ואז גם החלו החשדות, לטענתה, מכאן מתחיל הסיפור העצוב,

כשהבינו בבית החולים שהיא מתכוונת לעזוב את ביה"ח עם ילדה, האווירה הועכרה החלו חשדות הדדים ומהם החלה לצמוח הפרשיה המשונה שכולנו עדים לה: שאם כביכול יכולה להתאכזר על בנה.

4. מדוע לא לחקור את הילדים האחרים?

מחובתי לציין שאני לא נציג המשפחה ולא דוברה וכל מה שאני אומר זה על דעת עצמי.

רשויות הרווחה אמונות על טובת הילד. כאשר יש חילוקי דעות בין ההורים לרווחה אזי ביהמ"ש מכריעה ומשפיעה אולם בטרם מגיעים לביהמ"ש שהוא הכתובת האחרונה בחילוקי דעות, על הרווחה להסביר ולהשפיע על ההורים על מנת שיתנו אמון ברשויות הרווחה וכדי שהשתכנעו להעביר את הילד לטיפול הרווחה במידת הצורך.

משפחתו של חיים הינה משפחה מהיהדות החרדית מהשמנת של מאה שערים, שהחינוך בה רוחני- אין רדיו טלווזיה וחומרים שבמגזר החילוני הם אלמנטאריים.

האורח חיים במגזר החרדי ובמיוחד בקהילה אליהם משתייכת המשפחה הוא שונה סגנון חיים של היישוב הישן שגם בהופעה החיצונית הם אנטי תזה לחילונים.

השבוע ביום א' התקיים דיון בביהמ"ש בעניינו של חיים הגיעו חמש נשים מהרווחה בעלות תואר אקדמאי לבושות לטעמן של אנשי מאה שערים כמו על שפת הים :בבגדי מחשוף, נטולות שרוולים
בעוד שממולן יושבת המשפחה, הנשים עם שביס והגברים עם הלבוש היהודי האוטנטי כשהמשפחה רואה את מראם של נשות הרווחה היא לא מוכנה לתת שהילדים ישבו עם נשים אלו לחקירה בת כמה שעות. יתרה מזאת נשים אלו לא תבינה את דברי הילדים מה שלילד ממאה שערים הוא טוב וטבעי לרווחה זה ההפך הגמור כלומר תהום פעורה בין התנהלות החברה במאה שערים והחברה החילונית.

לו היה משרד רווחה מיחד למגזר החרדי נשים שהן מתוך המגזר ודאי שלא היה חשש לשלוח את הילדים לשיחה עמן . בטיפול בפרשה התוודעתי לאנשים ש3 דורות לא ראו קידוש מהו, אנשי ציבור מהשורה הראשונה בתקופת בן גוריון התגלעו חילוקי דעות בעניינים הקשורים למסורת היה עם מי לדבר משום שבן גוריון בא מבית מסורתי אולם במקרה הזה להסביר לאנשים אלו על חיי הדת במאה שערים ועל סגנון החיים זה כמעט בלתי אפשרי.
אנשי הספר לא יבינו אותנו ואת צורת חיינו, כשם שלא יבינו את צורת חייהם של האפריקאים בג'ונגל..

5. אם לא אובחנה מחלה אצל הילד על סמך מה קיבל תרופות?

שח לי ידיד שמשמש כיו"ר האתיקה הרפואית בארה"ב כי יש מידה מסוימת של חופש פעולה של רופא לעשות ניסיונות של סיכון מנמלי בחולה, במקרה דנן לא ידוע אם הכללים נשמרו או לא אבל קימת אפשרות של ניסיונות.

צוות ההגנה של האם טוענים שיש להם חומר חסוי רב אשר הינו חמור מאוווד, החומר יחשף אם יהיה הכרח זוהי תיבת פנדורה וכשהיא תפתח המצב יהי ה לא נעים כלל!

באופן אישי אני מכיר את האם והתרשמתי ממנה וכן משפחתי שהיתה איתה 24 שעות מכירה אותה היטב היא אם נהדרת אחרי שעזבה את ביתנו הלכה אשתי לבקר אותה בביתה וראו כמה ארבעת ילדיה דבוקים באם ולא מוכנים להיפרד ממנה אשתי רצתה לקחת את אחד הילדים שישבו על בירכי האם והילד סירב כי פחד להיפרד שוב מאמו.

משהי אמרה לי בעקבות הסיפור הזה:" רק ראש של גבר יכול להעליל כזה דבר על אם, כי אם שפויה לא יכולה לעולל דבר כזה לפרי בטנה".

6. האם אתה חושב שצריך להקים ועדה?

אני חושב שצריך לקחת אדם שלישי שאמון על הצדדים אני מוכן להתנדב לכך או אפילו שייקחו את פרופ' רחמלוביץ (שקישר בין מנכל הדסה לגאב"ד טוביה וייס) ושהוא יגשר בין הצדדים ויבוא סוף לסיפור המסובך הזה.

7. האם ראית את הוידאו של האם שצולם ע"י ביה"ח?

אני לא ראיתי, וגם צוות ההגנה לא. משום שאלו מסמכים של הפרקליטות ועד שאין כתב אישום הם לא מחויבים לחשוף אותם. אבל, ביום שישי הראו את הצילום גם לביה"ש השלום וגם למחוזי וניכר היה כי השופטים לא התרגשו מהתמונות בניגוד לפרקליטות שעשתה מהן רעש גדול.

אם היה מדובר ברמת מסוכנות גבוה כמו שהפרקליטות הציגה בתקשורת אין ספק שהשופטים( בשלום ובמחוזי) לא היו משחררת את האם לביתה ולילדיה.

מסקנתי מהפרשיה העצובה הזו היא: לדעתי שני הצדדים צריכים לשקול את מעשיהם אולי לעשות ברור עם אדם נטרלי וללבן את הדברים ביניהם.

יום חמישי, 23 ביולי 2009

מי היא האם המרעיבה ?



י.מ בת למשפחה המשתייכת לחצר חסידות תולדות אהרון, נולדה, גדלה, למדה, ואף נישאה בשכונת מאה שערים בירושלים, בה השפה המדוברת הינה אידיש. היא ביתה של אומנית וציירת ואף כממשיכת דרכה באומנות, לימדה והדריכה בביה"ס את תורת הציור. במהלך השנים ילדה את חמשת ילדיה שהקטן מביניהם הוא חיימק'ה. ביתה המתפקד וילדיה המטופחים היו לשם דבר עד ש....... חיימק'ה, הקטן שבחבורה, חלה ולא נמצא מזור למחלתו. בגיל שנה וחצי אושפז בהדסה הר הצופים באישפוזים חוזרים ונשנים. ב-12.2.09 עבר להדסה עין כרם ואובחן כסובל מ-FTT הקאות, בעיות, עור ועוד. מכריו והמתנדבות אשר באו לשהות לצדו העריכו כי חיימק'ה סובל ממחלת הסרטן הן בשל מראהו המקריח והרזון אשר שלט בו (במשקל 7 ק"ג בגיל 3). והן מהיותו מאושפז במחלקת אונקולוגיה ילדים, קומה 5 בהדסה עין כרם.

מהבית השליו ועד למחלה פסיכוטית



הבית השלו במאה שערים עבר תקופה לא קלה כלל מהזמן בו החל הקטן חימקה לחלות, סדר היום נסוב סביב החולה אחיו הועברו רב היום לביתה של הסבתא על מנת שהאם תוכל לשבת ליד מיטת בנו ולסעדו. בשעות הערב כאשר באו המתנדבות להחליפה הזדרזה האם לביתה על מנת להתראות עם ילדיה האחרים ואף למלות את מטלות הבית השוטפות -ניקון בישול ואירגון הבית. במסירות אין קץ.

חיימק'ה לפני שנתיים:

חיימק'ה אחרי האישפוז בבית החולים הדסה עין כרם:

המשפחה הנפלאה

האם הילדים נראים רעבים?

תמונות המשפחה





האחיות של חימקה בבילוי משפחתי.


בס"ד
ב' מנחם-אב תשס"ט
י. היקרה מאוד!

אני עדיין המומה ומזועזעת עד עמקי נשמתי מכל מה שקרה וקורה בשבועיים וחצי האחרונים.
אני יושבת וחושבת על כל המאורעות שעברו עליך ולא מצליחה להאמין שזה מציאותי.
מי היה מדמיין? מי היה מאמין?
כאב הלב שלי עליך איום ונורא ואת כאב הלב שלך אף אחד לא יכול לשער – הוא כפול פי מליוני פעמים ויותר.
אינני מצליחה להבין איך את מצליחה להחזיק מעמד ולהשאר איתנה למרות המצב הבלתי נתפס שנקלעת אליו בגלל אנשים שאין מילה שתתאר את גודל שחיתותם.

אמא י, אני יודעת עד כמה תמיד היית כ"כ טובה ומיוחדת לחיים ולכל שאר הילדים. תמיד ראיתי איך טיפלתם – את ובעלך – בחיים היקר בכזאת מסירות ודאגה שתמיד עמדתי מולה משתוממת, עד כמה אף פעם לא התיאשתם ולא איבדתם את העשתונות והחשק לטפל בו.
אני עוד זוכרת את אותו יום בביה"ח הר הצופים לפני כמעט שנה, אחרי שחיים עבר ניתוח. איך ישבנו וקיוינו שאחרי הניתוח הזה הכל יסתדר והוא יחזור הביתה.
ישבנו באותו זמן ותכננו לפרטי פרטים את מסיבת ההודיה שנערוך: הסלטים והעוגות, הקישוטים והבלונים, המוזמנים וכל השאר.
מי היה מאמין שהוא יתאשפז לאחר תקופה קצרה בעין כרם במחלקת אונקולוגיה לילדים, קומה 5 בבנין "אם וילד" למשך שבעה חודשים רצופים ויחזור הביתה לכמה שעות בליל הסדר בלבד, ויותר מכך – מה שקורה כאן היום?!

הייתי הרבה באותה מחלקה ארורה במסגרת ההתנדבות שלי על חיים.
תמיד התפעלתי ממך, איך על כל דבר הודית לרופאים ולאחיות במחלקה בכזו חמימות והכרת הטוב. השתדלת תמיד להתייחס אליהם בצורה יפה גם כשהיית עייפה ומותשת עד כלות. מי היה מאמין שכך הם יבגדו בך?!
כשהיינו רואות איך חיימ'קה מרזה ונחלש מיום ליום, נראה היה כאילו גם את נחלשת יחד איתו מרב דאגה. תמיד היינו מתחננות אליך שתאכלי משהו ותשתי אך את היית מסרבת. לא היית מסוגלת לשתות ולאכול מול המצב שלו – שהרופאים אסרו עליו לאכול כל דבר ואפילו לא למצוץ סוכריה על מקל.
היית מפחדת שהוא יתגרה ויצטער. גם אנחנו בעקבות כך, כבקשתך, הקפדנו לא לאכול על ידו כדי שלא יראה. איזו אכפתיות והתחשבות של אמא מיוחדת כמוך!

ובכלל, למרות שמצבו של חיים דרש את תשומת ליבך המלאה, לא הזנחת את שאר ילדיך: ב, א , ח. וש.. דאגת שהם יהיו בידי אימך המסורה שסייעה לך המון. תמיד עמדת בקשר איתה ואיתם לראות מה שלומם ולדבר איתם.
המצב הזה, שאחיהם מאושפז בביה"ח, אימם צמודה אליו כמעט כל היום והאב גם הוא שוהה שם הרבה, היה קשה להם מאוד. אבל את תמיד דאגת להם, לא קיפחת אף אחד מהם ועודדת אותם מרחוק. מידי פעם, כשהמצב היה מאפשר, היית מביאה כל פעם את אחד הילדים לביה"ח כדי לבקר את חיים ולשמח אותו.
גם כשהייתי בביתך בערב פסח יחד עם חני ורחלי כדי לעזור לך בנקיונות לקראת החג, ראינו במוחש את האהבה והמסירות שלך לילדיך שאינה נגמרת. זה היה ימים ספורים לפני החג והלחץ להספיק לנקות כמו שצריך היה חזק מאוד. את בקשת מאיתנו שניתן גם לילדיך מלאי המרץ לעזור לנקות למרות שזה יאט את קצב העבודה. אכן הם נהנו מאוד לעזור, "לטבוע" ו"להטביע" את הבית בתוך המים, הסבון והאקנומיקה. ואת, גם למול הבלגן שהם עשו נותרת שלוה ורגועה, העיקר שיהיה כיף לילדים. כ"כ היה אכפת לך עליהם!

האשפוז הארוך בעין כרם היה מייגע וסוחט את כל כוחות הנפש. היית עוזבת אותו כל ערב כדי לחזור הביתה אל הילדים, לתת להם ארוחת ערב ולהשכיב אותם לישון עם נשיקת "לילה טוב" ותקוה ליום חדש וטוב יותר שיאיר למחרת בבוקר. אנחנו המתנדבות, היינו נשארות במקומך עד הבוקר.
כשהיית הולכת, היה חיימ'קה תמיד מתפרץ בבכי שלא תעזבי אותו, שתשארי ותגני עליו. כ"כ היתה קשה לו הפרידה כל ערב מחדש.
לא היו לך הרבה ברירות, היית חייבת לחזור הביתה ונאלצת להותיר אותו בידינו. אך את תמיד דאגת, גם אחרי שעזבת, להתקשר לפחות פעם בשעה, אם לא יותר, לשאול בשלומו. ובלילה, אחרי ששמעת מהמתנדבות כי הוא הלך כבר לישון, רק אז נתת לעצמך ללכת לישון (אם לא היית צריכה באותו לילה להשאר ערה עד שלוש לפנות בוקר כדי לכבס, לנקות ולסדר את הבית – כמו שקרה כמעט כל יום...).

אמא י,
כולנו תקוה כי תצא האמת לאור ויווכח לכולם כי הצדק איתך וכל הסיפור היה עלילת שוא של ביה"ח שמנסה להתנער מהאשמות חמורות יותר.

איתך בתפילה חמה, כי "כל הרשעה כולה כעשן תכלה", תחזרי במהרה לחיי המשפחה התקינים יחד עם בעלך, חיימ'קה וכל שאר הילדים לחיים של שלום, שלוה, השקט ובטח.

מחזיקה לך אצבעות.
באהבה,
יוכבד ליבוביץ.

מתנדבות מדברות:

מתנדבת .. האתר בשלבי בניה ועידכון
שלום רב!

ברצוני לשתף אתכם באת שעל ליבי.
אני כבת 20 מתנדבת בבתי חולים שונים בירושלים במסגרת התנדבותי פגשתי את חיים המתוק בתחילה בהר הצופים וכעת בעין כרם, כאשר הייתי מגיעה להחליף את האם המסורה לאחר יום מתיש (היא שוהה שם לפחות מ-7 בבוקר עד- 7 בערב) , חיים היה בוכה ולא רוצה להפרד מאימו,
לפני שיצאה מסרה את הוראותיו המדויקות של הרופא ואת מצבו של חיים היום.
לאחר תקופת היכרות עם אמא י. ומשפחתה נפעמתי לראות עד כמה מסורה היא לחיים ולשאר ילדיה, היא היתה מביאה אותם לבקר את חיים במינון מדויק כי היא ידעה שבית חולים אינו מקום בשביל ילדים.
אך מצד שני לא רצתה שישכחו את חיים.
וכן בשבתות לא עזבה אותו לרגע,
ודאגה לדמות אהובה ומוכרת לשהות בביתה עם שאר ילדיה,(סבתא,אבא,וכו')
ובנוסף להכל האמור לעיל יש להזכיר ולציין כי נדהמתי מאשיותה המסורה והאוהבת לחיים,
היא הפיצה תהילים ותפילות רבות לרפואתו.
וזאת למרות ההוצאות הכספיות הכרוחות בכך.
והביאה בחורים שינגנו לו וישמחו אותו כי הוא מאד אוהב מוזיקה והיא מרגיעה אותו.
וכמו כן ניכרת דאגתה גם בזמן שהמתנדבות היו בבית החולים והיא בביתה, ליבה היה כל הזמן עם חיים.
היא התקשרה ווידאה שחיים בסדר ודאגה לו במסירות אין כץ.
אני אישית קיבלתי המון מדמות מיוחדת זאת והלוואי שנשים רבות היו דואגות לילדיהן כמוהה,
בברכת בשורות טובות ישועות ונחמות.

ז.ס.

לכל המעוניין,

בתור מתנדבת בארגון חסד גדול התנדבתי רבות אצל משפחות שילדיהם הזדקקו לאשפוז ממושך לא עלינו.
כאשר הגעתי לפני שנה וחצי לילד חיים הבנתי שהפעם מדובר בסיפור אחר.
יש אנשים שעושים חסד ומרגישים מאד טוב עם עצמם, הם מרגישים משחייבים להם אך בסוג אחר כמו עם חיים הרגשנו הרגשה אחרת, הרגשנו שיותר ממה שאנו נותנות- אנו מקבלות!!!
כאשר היינו מגיעות בכדי להחליף את אמא י. חיים היה פוצח בבכי מר למשך זמן ממושך ומתחנן שאימו תשוב... עד כדי כך שבאחד הפעמים התקשרה אלי מתנדבת בבכי ושאלתיה לפשר בכייה , היא ענתה שהיא כבר לא מסוגלת לשמוע את חיים בוכה ללא הפוגה ומבקש את אימו.
בכל פעם שהגענו היינו בטוחות שנצטרך לעודד אמא שבנה חולה, אך במקום זאת היא עודדה וחבקה ונתנה לנו כוח להמשיך הלאה.
לפני קרוב לחודשיים הגעתי לבקרו ומצאתי את אותה מחבקת את חיים ומראה לו את הסרט של הרב'ה מדליק מדורת ל"ג בעומר, זה ממש ריגש אותי לראות את חיים עם התשוקה בעיניים לעוד קצת ידישקייט שינק בביתו.
במבט לאחור אני יכולה לסכם את השנה וחצי כתפנית מאד גדולה לטובה בחיי ותודתי נתונה לגב' י. אשר ליוותה ולימדה אותנו לאורך כל הדרך ונתנה לנו את המבט הנכון להבין מה זה מסירות ללא גבולות דאגה כנה ואכפתיות , אהבה אין קץ והתמודדות מהי, ההלחמות על חיי בנה למדו אותנו מימד חדש על החיים.
לפני כחמישה חודשים בניתי את ביתי ב"ה ובזכות י. שתחי' למדתי פרק חשוב בחיים, הבנתי מהם החיים, מה החיים טומנים בחובם ומה התפקיד שלנו.
אחרי החתונה כאשר ישבנו וצפינו בסרט של חתונתי , ראו את אמא י. ואותי, פנה אלי אבי ושאל אותי אבי מי היא האישה הזו עם פני המלאך, כפניה כך היא!!!

בברכת "מי שאמר לעולמו די יאמר לצרותינו די!"

החותמת בדמע י.ג.

מה קרה פה באמת? הפרדוקס!


איך יתכן שאם שרוצה להרעיב את בנה עושה זאת בחופשיות בין כותלי בית החולים ללא תשומת ליבם,כשחצי מהזמן שוהות ליד מיטתו המתנדבות בעינים פקוחות?!

שימו לב להנחיות בית החולים המורות לאפשר הזנה אך ורק דרך הוריד!

התיסמונת שלא היתה

מאמר מאת פרופסור אסתר הרצוג, ראש תוכנית אנתרופולוגיה במכללה האקדמית בית ברל,
מרכזת פרלמנט נשים. פורסם באתר Ynet
תודה עמוקה לחרדים

תודה לקהילה החרדית שעושה לאמהות והמשפחות המוחלשות והמושתקות את העבודה, כשהיא חושפת את המנגנונים שמאפשרים להמשיך לרמוס אותם

אסתר הרצוג

בעוד שמערכת הרווחה, המשטרה ובית החולים מפרסמים דיווחים מזעזעים על הילד המורעב והאמא (לא ההורים, לא האב) המרעיבה, וכבר הצמידו עיתונאים נאמנים לשלטונות את התיאוריה בדבר האמא המבקשת תשומת לב באמצעות פגיעה בילדה. לא הושמעה תגובת האם ולא תגובת בני המשפחה. עד להתקוממות החרדים, האם נותרה ללא קול והפכה לסמל, "האם המרעיבה". זדון שלטוני-תקשורתי גדול מזה לא יתואר. בלא משפט ובלא אינפורמציה אמיתית של ממש, בעוד דיווחים על מסירותה הרבה ואפשרות כשל של בית החולים מטפטפים מבעד למסך ההשמצות, כפי שביטא ישראל אייכלר - כבר נגזר דינה של האם בציבור כפושעת.
העובדה שהיא גם פושעת מצד אחד וגם חולה במחלת נפש מוזרה, כבר הייתה צריכה לעורר בלבם של כלבי השמירה של הדמוקרטיה וזכויות אדם חשד. אך הם, ככלב נאמן, רק מוסרים את ההודעות לעיתונות של גורמי השלטון ומשרתיהם. אז תודה לציבור החרדי שהפך את המדינה בשבילנו: הקהילה החרדית עושה לאמהות ולהורים המוחלשים את העבודה.
בעוד שרשויות הרווחה בתמיכת בתי המשפט, החינוך, המשטרה וגורמי אבחון וטיפול (כמו פסיכיאטרים ורופאים), הולכים ומעצימים את מנגנוני גזילת ילדים מהורים, ובפרט מאמהות מוחלשות, גילתה הקהילה החרדית (חלקה לפחות, כך מתברר מתגובות מסתייגות של בכירי הקהילה) שיש גבול להתעללות.
משך שנים, לפחות מאז ראשית שנות ה-90, הולכת ומתחזקת אחיזת המדינה באמצעות רשויות הרווחה ובסיוע כל מערכות השלטון, בתינוקות ובילדים של קבוצות מוחלשות, ואין פוצה פה ומצפצף: לא ארגונים למען זכויות אדם ולא ארגונים למען זכויות הילד ואף לא ארגוני נשים, שחלקם הפכו להיות שותפים בעקיפין לגזילת הילדים (כמי שמפעילים מרכזי חירום למשל).
במיוחד כואבת העובדה שאף לא ארגון נשים פמיניסטי אחד קם להגנת אמהות וילדים הנגזלים על ידי המדינה, לא אלו של פרשת ילדי תימן ולא כל אלו שנגזלו לאורך כל שנות קיומה. וכעת, עם פרוץ פרשת האמהות המכשפות האחרונה (לאחר הדמוניזציה הגורפת והחד-צדדית הקודמת של "אמא טאליבן") הוכתמה האם ויחד איתה כלל האמהות ה"רעות". במשך השנים עשו מהן, ובעקיפין מכולנו בפוטנציה, "אם לא ראויה", "אם מזניחה", "אם מנכרת" ובאמצעותן הפכו את כלל הנשים המוחלשות, נשים מושתקות, לפושעות ולמכשפות המודרניות שאותן מעלה התקשורת על המוקד של ימינו. אף ארגון פמיניסטי לא קם לזעוק, למחות ולהפוך את היוצרות.
הבשורה הרת הגורל להתעצמות התהליכים האלימים של חטיפת תינוקות וילדים, באמצעות פסילת הורים והגדרות של "אמהות רעה" הייתה בוועדה שהקים משרד הרווחה ב-1997 ואשר ב"תוכנית אב לאומית לנושא ילדים ונוער בסיכון ואלימות במשפחה" הכניסה לאוכלוסיית "ילדים ונוער בסיכון" כחמישית (330 אלף) מילדי ישראל, ובהם ילדים לעולים חדשים, להורים מתגרשים, לעניים ולמובטלים. הפתרון המרכזי שהציעה הוועדה, שאף דרשה תקציבים נכבדים, היה מוסדי. כלומר: הוצאת הילדים מחזקת הוריהם והעברתם לחזקת המדינה, במוסדות תחת פיקוחה.
התהליכים המתוחכמים צלחו מעל ומעבר למצופה, כשהחקיקה ה"חברתית" הולכת ומתפתחת עם חוקים דרקוניים המאפשרים לקחת ילדים "במצבי חירום" ללא דיון משפטי ובלא לשמוע את ההורים במשך 7 ימים, לשים ילדים במרכזי חירום המהווים בפני עצמם פגיעה בלתי נתפשת ובלתי הפיכה בפעוטות, למנוע בריחת קטינים ממוסדות בחקיקה הקובעת שיש לפתוח נגדם תיק פלילי, ולבטל "מכסות" של מספר הילדים שמוצאים מבתיהם בעזרתם הקריטית של עליזה אולמרט ורן כהן.
התסמונת שלא היתה
תהליכים אלו התבססו ומתבססים על תיאוריות מופרכות אודות תסמונות ש"נזרקו" מכל המדרגות במדינות המערב, כמו למשל "תסמונת הניכור ההורי" של ריצ'רד גרדנר, כמו "יחסים סימביוטיים" בין אם לתינוקה, "תסמונת גמילה" של אמהות נרקומניות וכמו התיאוריה המככבת בימים אלו בפרשת "האם המרעיבה" של "תסמונת מינכהאוזן על ידי שליח". לפי התיאוריה של רוי מדאו, רופא ילדים בריטי, תסמונת זו אוחזת בנשים, גורמת להן לפגוע בילדיהן כדי לזכות בתשומת לב מהסביבה והיא עומדת מאחורי הריגת התינוקות על ידן.
התיאוריה נמצאה מופרכת מכל וכל ובאנגליה התרבו בשנים האחרונות התביעות כנגד האשמת אמהות בהריגת תינוקותיהן בעריסה, על בסיס חוק מדאו (מ-1990). לאחר שנים בכלא הצליחו אמהות להוכיח לציבור שמאחורי ההאשמה הנוראה שהעצימה את האסון הכבד שירד עליהן ועל משפחותיהן, לא הייתה כל הוכחה. אך בהסתמך על תיאוריה זו נלקחו באנגליה אלפי ילדים ואמהות הואשמו בהזנחה ואלימות נגד ילדיהן. הצדק אמנם יצא שם לאור וכנגד פרופ' מדאו נפתחה חקירה,
אך הנזק לילדים ולמשפחותיהם כבר נעשה.
ארגון הנשים האמריקני מאמא (נשים נגד האשמות שווא של סינדרום מינכהאוזן) טען נגד רשויות הרווחה שהן מעלות טענות חסרות שחר נגד אמהות לתינוקות עם מחלות כרוניות. הן טענו שמאחורי השימוש בסינדרום עומדים אינטרסים כמו התגוננות נגד תביעות על רשלנות רפואית נגד רופאים, מוסדות רפואיים וחברות ביטוח וכן צדדים במאבקים על משמורת.
וישראל, שוב מאמצת סינדרום מופרך ומוקע, הפעם "מינכהאוזן", בעזרת בדיקות פסיכיאטריות כפויות על האם. כך מגבירות עוד יותר רשויות הרווחה בישראל את האיום הנרחב נגד נשים (ובעיקר חד-הוריות, שחורות ועניות, כפי שמתברר ממידע שנאסף בארה"ב ובאירופה), בכל הנוגע לחזקתן על ילדיהן.
אילו היתה מחאת החרדים נטולת אלימות, הייתי גאה להצטרף אליה.
פרופ' אסתר הרצוג, ראש תוכנית אנתרופולוגיה במכללה האקדמית בית ברל, מרכזת פרלמנט נשים

מדברי הפסיכאטר וייל

פרקליט המרעיבה בביהמ"ש: אין לה מינכהאוזן

עם שוך הסערה, התייצבה האם החשודה בהרעבת בנה בבית משפט השלום בירושלים, לדיון בהארכת מעצרה. היא נראתה מחויכת אחרי הפגישה שקיימה עם הפסיכיאטר יעקב וייל

אפרת וייס
פורסם:
23.07.09, 15:31

בית משפט השלום בירושלים דן בצהריים (יום ה') בעניינה של האם החשודה בהרעבת בנה. החשודה, ששוחררה לפני שבוע למעצר בית ונפגשה עם הפסיכיאטר יעקב וייל שבדק אותה והעביר את חוות דעתו, הגיעה לבית המשפט ונראתה מחויכת. בדיון נכח גם סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, ששילם לאחרונה ערבות כדי לשחרר את האם ממעצר.

הדיון מתקיים בדלתיים סגורות, אולם פרקליט המשפחה, עורך הדין אברהם וייס, אמר לכתבים כי "חוות הדעת הפסיכיאטרית קבעה כי לאם אין בעיה הורית, אין לה מסוכנות והיא בריאה לכל דבר. מדובר באמא נורמטיבית ואין שום סיבה שהיא תמשיך לשבת במעצר. תסמונת מינכהאוזן נשללה בבדיקות".

לדבריו, עורך הדין, "העמדה של בית החולים הדסה היא שהילד אמור להשתחרר בתחילת השבוע הבא ולגבי הילדים - הם יגיעו לחקירה. בשלב זה הם בטראומה. הדיון בלשכתה של השופטת שולמית דותן נמשך בדלתיים סגורות".

האם שוחררה לפני שבוע למעצר בית, ובמהלך השבוע קיים עמה ד"ר וייל מספר
ליצמן גיבה את רופאי הדסה:
"אני חטפתי מכות" / רונן מדזיני
סגן שר הבריאות ביקר בבית החולים וראה את הפעוט שאמו חשודה בהרעבתו. המנהל מור יוסף הטיח בו: "קוראים לרופא 'מנגלה' ואיש לא פוצה פה". ליצמן העניק גיבוי ואמר על האיומים ש"זה לא נעים", אך הזכיר שהותקף בעצמו
לכתבה המלאה
פגישות, שבסיומן הגיש את חוות דעתו לגבי מצבה הנפשי. בראיון שקיים מוקדם יותר עם ynet, אמר הפסיכיאטר כי המשימה שקיבל על עצמו הדירה שינה מעיניו, וכי הוא אינו פוסל את האפשרות שהעניין התקשורתי העצום, ההקשר הפוליטי וההתפרעויות ההמוניות בירושלים השפיעו על החלטתו.



"עשיתי עבודה שהתקשיתי לבצע", אומר ד"ר וייל. "ביצעתי אותה כמיטב יכולתי בזמן המוגבל ותחת הלחץ האדיר של אמצעי התקשורת. אני גאה במה שעשיתי, כמו בדרך כלל. עשיתי עבודה מקצועית, ואני מקווה שגם נאמנה".

אמש טענו גורמים חרדיים כי בדיקת הרופא העלתה כי האם בריאה ואינה מסוכנת לסביבתה. ד"ר וייל הסכים לומר בעניין זה רק כי "ההדלפות הן ביטוי של הפוליטיזציה של כל מה שקורה בארץ בעקבות הסיפור. זו הדלפה של אנשים שצריכים את ההדלפה הזו. כל מה שקראתי בעיתונות זה הדלפות - והרי שנינו יודעים שהאמת היא לא המרכז של הוויה בכלי התקשורת. 90 אחוז ממה שמפורסם בתקשורת הוא לא נכון".

עלילת דם!


מספר שאלות בוערות:
1.האם שמעתם פעם על מצלמות נסתרות בבתי חולים?
עצם הדבר ששמו מצלמות נסתרות כבר מעלה ריח לא נעים של ניסיון לתפור על מישהו משהו. אבל נניח שהיה חשש ולכן שמו מצלמות, איך יתכן שבמקרה הראשון לא עצרו אותה? זה נקרא שהם שומרים על הילד?
2. איך יתכן שהיא ניתקה באופן חופשי את הזונדה בין כותלי בית החולים ואף אחד לא שם לב?
הרי הילד מחובר לאינפוזיה ומקבל הזנה דרך צינור ההזנה באופן קבוע, תעצרו לרגע ותחשבו, אם מישהו מוציא לילד את האינפוזיה בבית החולים, כמה זמן ייקח עד שיעלו על זה, ומה יקרה אחר כך, אם לא יעשו שם בלגן מיד, הרי שבנסיון השני ומקסימום השלישי הוא יעוף כמו טיל עם צו הרחקה מהילד לכל החיים. נו, אז איך זה קורה שאמא ´מרעיבה´ את ילדה בבית החולים, כלומר מחבלת או מוציאה את צינור ההזנה למשך חודשים ואינה נתפסת? (הזנה אינה חמצן שאתה שולף לכמה רגעים ואתה יכול לגרום לחבלה או למוות רח"ל, הרי בכדי להרעיב באמצעות שליפת ההזנה זה אומר שצריך להעלים לגמרי את ההזנה ושהילד פשוט לא יאכל, וזה הרי בלתי אפשרי לביצוע בעליל).
3. נניח שהאימא סובלת מתסמונת מינכהאוזן (שמשום מה עד כה כמעט אף אחד לא שמע עליו, ולך תתמודד..), אם שירותי הרווחה והרפואה אכן רוצים כאן את טובת הילד , הרי ברגע שהתגלו הסימפטומים של התסמונת אצל האימא, ברגע הזה הם אמורים להודיע למשפחה, לא? לדבר איתה? לראות מה עושים, לראות איך מטפלים בה, אולי יחד עם המשפחה יחליטו לא לתת לאימא לגשת לילד, הרבה רעיונות יש. ולא זה מה שקרה, הם לא הודיעו שום דבר למשפחה, מילה לא. לא העלו כזה חשש אף פעם. רק עצרו אותה. ואחרי כמה ימים אחרי המעצר העלו שיש להם את "תסמונת מינכהאוזן".
4. למה כלא??חולה מאושפז בבית חולים. לא בכלא!
לפני שזה התפוצץ בקול רעש גדול בתקשורת, ישבו העסקנים עם המשטרה בשקט בשקט, ושמעו את דבר הטענה שיש לה "תסמונת מינכהאוזן". העסקנים אמרו, אם יש לה או אין לה, אנו לא יודעים, אבל זה ברור שאפילו אם יש לה, היא לא צריכה לשבת בכלא בין פושעות מחבלות מהגרועים שיש בכלא רמלה, בבקשה תעצרו אותה למעצר בית. או לחילופין תוציאו צו הרחקה שהאימא לא תוכל לגשת לילד עד שיבורר הענין, ועוד כמה וכמה רעיונות. אבל המשטרה והפרקליטות התעקשו "רק מעצר בכלא". לא רוצים לשמוע שום דבר אחר. למה שיוותרו כשיש להם כזה טרף קל ביד?
לסיכום. בהנחה שיש לה את התסמונת המיסתורית:
1. מדוע בחרו כלי התקשורת להציג חולה כפושע??מדוע?
2.מדוע שירותי הרווחה אינם מעוניינים לעזור לה ולמשפחה להתמודד עם התסמונת??
שני השאלות הנ"ל מביאים לך להטיל ספק גדול בטענות המשטרה. כשאלו הם פני הדברים הרי שהתחושה המאוד קשה והחריפה של רדיפה אנטי חרדית (והמשך הפסטיבל התקשורתי שהאמהות החרדיות אינם אמונים לשמור על ילדיהם) עולה באפך גם אם תרצה להתעלם! כאן אתה יוצא כבר להפגין גם אם לא ברור לך מה קרה שם בדיוק, אתה יוצא להפגין כי יש לך תחושת ערבות הדדית, אתה רואה במעצרה ואת השפלתה בימים האחרונים בתקשורת, משהו אישי נגדך!

אז מי צודק?

מאת: מנשה ישראל, אתר הידברות.

לעצם העניין הנה מבחר תגובות שהתפרסמו ממכרי המשפחה וממתנדבים ששהו רבות עם הילד בבית החולים.
א.
הסיפור כאן הוא לגמרי שונה. לא נגד החרדים. אלא דווקא נגד האמא. האימא הזאת הייתה חביבה על כל הצוות הרפואי בבית החולים... עד שהיא התחילה לדעת מדי הרבה... היא גילתה דברים נוראיים המבוצעים על גבי הילד שלה זה יותר משנה. הילד שלה הפך להיות שפן הניסויים בבית החולים. היא גילתה את זה והתחילה להבין שמאחורי כל החיוכים והחיבוקים והסיסמאות בבית החולים מסתתרת אמת נוראית. היא ניסתה לדבר ואף הגישה קובלנא לבית החולים. זה כבר יותר מדאי. במאפייה של בית החולים החליטו להיפטר ממנה. צריך לתפור לה תיק ולחסל אותה. המטרה מסומנת והיעד ברור: תפירת תיק עליה כאישה לא בריאה. סובלת מתסמונת נפשית ורצתה להרוג את הבן שלה. הבחורה תחוסל גופנית ונפשית. ומאפיית בית החולים ימשיך לעשות ככל אשר ירצה. לכן המשטרה כ"כ מתעקשת שלא לשחרר אותה. למרות שאין הוכחות ברורות. התקינו לה עין-אלקטרוני, ואף אחד לא בא להחליף את הזונדה. היא העריכה אחרי שנתיים בבית החולים שהיא מסוגלת בעצמה לטפל בזה. כן היא כבר מומחית. היא עשתה סטא´ג שנתיים בבית החולים. זה הכול. אבל זה באמת הכול. כי למאפייה כבר יהיה מקום איך לחסל אותה. אז אם יש לך ילד או אבא או מכר בבית החולים. אל תהיה סנילי. אל תהיה טיפש. ותבדוק את הכול. תהיה בטוח שמאחורי כל הסיסמאות והחיוכים אתה לא בובת ניסוי נוסף של אוניברסיטת בית החולים. אבל שיהיה לך שכל ואל תדבר. כי אז אתה מסומן של המערכת – והמערכת תחסל אותך.
ב.
אז מי צודק? - עלילת דם? או אימא מרעיבה?לפני הכל אני לא מייצג אף אחד, רק אציג כמה עובדות , ובסופו כמה שאלות. האם יש כאן עלילת דם? היטפלות לאישה שאיימה לחשוף עוולות של המערכת? האם מעצרה היא בגדר ניסיון להרחיקה מבנה הסובל זה למעלה משנתיים ממחלה לא ידועה שמהווה פציינט טוב לסטודנטים של הדסה? או פשוט יש כאן אימא מרעיבה שמתעללת בבנה, ומקומה מאחורי סורג ובריח בין נרקומניות ומחבלות? ננסה לברר זאת באמצעות הצגת כמה עובדות שאין חולקים על כך כרקע לסיפור, משם נפנה לדבר טענות המשטרה, ואחרי זה ננסה להבין האם מעצרה היא במקום, וגם נבין על מה יצא הזעם בציבור החרדי שמתבטא בההפגנות והמחאות הרציניות שלא היו כמותן הרבה זמן, נצא לדרך: העובדות: 1. אין חולק על כך שהאימא היא אימא מסורה לילדיה, יש להם עוד חמישה ילדים מחונכים להפליא , בריאים ושלמים חייכנים ומתוקים, משפחה למופת, זאת מעידים כל השכנים וכל מכריה של המשפחה. 2. לפני שלוש וחצי שנים נולד ב"ה עוד ילד למשפחה, אבל לצערנו הילד חולה, סובל מפריחה בעור, הקאות וחום גבוה, האימא המסורה לא נתנה מנוח הלכה ודרשה בטובי הרופאים, נכנסת ויוצאת באופן קבוע בבתי החולים, ועדיין לא יודעים ממה הוא סובל. 3. מסירות הנפש של האימא לילד החולה היא מרשימה, ויכולה ללמד מה זו מסירות נפש לילד, האימא לא עזבה את מיטת הילד אף פעם, ימים ארוכים ולילות ישבה על יד הילד מנסה להרגיעו מהיסוריי התופת שעוברים עליו, עדויות רבות לא מפסיקים להגיע משאר משפחות החולים שהיו במחלקה וגם אפילו מאחיות המחלקה שמספרים את סיפורה של האם הגיבורה והמסורה. 4. הילד מסתובב בבתי החולים למעלה משנתיים, וכל פעם אומרים לאימא משהו אחר, לפני כחצי שנה הילד הועבר מהדסה הר הצופים להדסה עין כרם, שם הילד עבר טיפולים כימוטרפיים קשים במיוחד, כשהתוצאה הרישמית של הטיפולים שהוא יסבול מתת תזונה, חיברו לילד זונדה. אחרי הטיפולים אומרים למשפחה שהוא לא צריך לעבור טיפולים כימוטרפיים, פעם ככה ופעם ככה, מסביב למיטה מסתובבים באופן קבוע סטודנטים של הדסה שמבחינתם פציינט כזה ילד עם מחלה לא ידוע הוא נכס. כל זה מביא את המשפחה לאי אמון ברופאים ולחששות שהילד עובר ניסויים של טיפולים חדשנים. (יעיד התמונה של רוטר איך הילד נראה לפני חצי שנה, ואיך הילד נראה היום, מזעזע!) 5. ההתרוצצויות של הסטודנטים סביב הילד הביא את המשפחה לחששות, וכשהאמא פנתה בדרישה לרופאים שהיא רוצה לדעת מה בדיוק עושים לילד ? פנתה אליה הרופא וינטרוב ואיים עליה: "שהיא תפסיק מיד להתערב בטיפול בבנה ואם לא תפסיקי, הם ידאגו שהיא לא תראה את הילד לתקופה ארוכה!" 6. האם והאבא יצאו לחופשה בת כמה ימים, הם מקבלים טלפון לסור לשיחה אצל העובדת הסוציאלית, הם מיד באים כרגיל, משם היא נחטפת בידי כמה שוטרים כאילו שהם תפסו כאן את הפושעת הגדולה במדינה. אלו העובדות שאין חולק עליהם. עכשיו לטענות המשטרה: האימא מרעיבה את הילד, וטוענים שיש צילומים שמנתקת את הזונדה.(שמשום מה עד לרגע זה, לא הראו את הצילומים המרשיעים? ואת תמונת הילד הכחוש שצולם בהדסה תוך הפרת החוק ברגל גסה של שמירת פרטיות החולה, הם הראו ועוד איך). וכמובן לאור העדויות שהיא אימא מסורה אז מוסיפים שיש לה "תסמונת מינכהאוזן". כמה שאלות: 7. האם שמעתם פעם על מצלמות נסתרות בבתי חולים? עצם הדבר ששמו מצלמות נסתרות כבר מעלה ריח לא נעים של ניסיון לתפור על מישהו משהו. אבל נניח שהיה חשש ולכן שמו מצלמות, איך יתכן שבמקרה הראשון לא עצרו אותה? זה נקרא שהם שומרים על הילד? 8. ולעצם הענין איך יתכן שהיא ניתקה באופן חופשי את הזונדה בין כותלי בית החולים ואף אחד לא שם לב. הרי הילד מחובר לאינפוזיה ומקבל הזנה דרך צינור ההזנה באופן קבוע, תעצרו לרגע ותחשבו, אם מישהו מוציא לילד את האינפוזיה בבית החולים, כמה זמן ייקח עד שיעלו על זה, ומה יקרה אחר כך, אם לא יעשו שם בלגן מיד, הרי שבנסיון השני ומקסימום השלישי הוא יעוף כמו טיל עם צו הרחקה מהילד לכל החיים. נו, אז איך זה קורה שאמא ´מרעיבה´ את ילדה בבית החולים, כלומר מחבלת או מוציאה את צינור ההזנה למשך חודשים ואינה נתפסת? (הזנה אינה חמצן שאתה שולף לכמה רגעים ואתה יכול לגרום לחבלה או למוות רח"ל, הרי בכדי להרעיב באמצעות שליפת ההזנה זה אומר שצריך להעלים לגמרי את ההזנה ושהילד פשוט לא יאכל, וזה הרי בלתי אפשרי לביצוע בעליל). 9. נלך רחוק יותר נניח עקב שהיא לא היתה לסבול את יסוריו של הילד שמבקש לאכול משהו בפה, היא לא יכלה לסבול תוצאותיו של הטיפול הלא ברור בילד שגרם לו לתת תזונה (שכאמור רואים זאת בבירור בתמונות שלפני שנכנס לטיפולים המסתוריים של הדסה עין כרם, הוא היה נראה הרבה הרבה יותר טוב), היא הוציאה את הזונדה לתת לו משהו בפה, אז לכן היא נקראת "פושעת" שהיא צריכה לשבת בין מחבלות ונרקומניות?! 10. ונלך עוד יותר רחוק, נניח שהאימא סובלת מתסמונת מינכהאוזן (שמשום מה עד כה כמעט אף אחד לא שמע עליו, ולך תתמודד..), אם שירותי הרווחה והרפואה אכן רוצים כאן את טובת הילד , הרי ברגע שהתגלו הסימפטומים של התסמונת אצל האימא, ברגע הזה הם אמורים להודיע למשפחה, לא? לדבר איתה? לראות מה עושים, לראות איך מטפלים בה, אולי יחד עם המשפחה יחליטו לא לתת לאימא לגשת לילד, הרבה רעיונות יש. ולא זה מה שקרה, הם לא הודיעו שום דבר למשפחה, מילה לא. לא העלו כזה חשש אף פעם. רק עצרו אותה. ואחרי כמה ימים אחרי המעצר העלו שיש להם את "תסמונת מינכהאוזן". 11. לפני שזה התפוצץ בקול רעש גדול בתקשורת, ישבו העסקנים עם המשטרה בשקט בשקט, ושמעו את דבר הטענה שיש לה "תסמונת מינכהאוזן". העסקנים אמרו, אם יש לה או אין לה, אנו לא יודעים, אבל זה ברור שאפילו אם יש לה, היא לא צריכה לשבת בכלא בין פושעות מחבלות מהגרועים שיש בכלא רמלה, בבקשה תעצרו אותה למעצר בית. או לחילופין תוציאו צו הרחקה שהאימא לא תוכל לגשת לילד עד שיבורר הענין, ועוד כמה וכמה רעיונות. אבל המשטרה והפרקליטות התעקשו "רק מעצר בכלא". לא רוצים לשמוע שום דבר אחר. למה שיוותרו כשיש להם כזה טרף קל ביד? לסיכום בהנחה שיש לה את התסמונת המיסתורית: 1. מדוע בחרו כלי התקשורת להציג חולה כפושע?? מדוע? 2. מדוע שירותי הרווחה אינם מעוניינים לעזור לה ולמשפחה להתמודד עם התסמונת?? שני השאלות הנ"ל מביאים לך להטיל ספק גדול בטענות המשטרה. כשאלו הם פני הדברים הרי שהתחושה המאוד קשה והחריפה של רדיפה אנטי חרדית (והמשך הפסטיבל התקשורתי שהאמהות החרדיות אינם אמונים לשמור על ילדיהם) עולה באפך גם אם תרצה להתעלם! כאן אתה יוצא כבר להפגין גם אם לא ברור לך מה קרה שם בדיוק, אתה יוצא להפגין כי יש לך תחושת ערבות הדדית, אתה רואה במעצרה ואת השפלתה בימים האחרונים בתקשורת, משהו אישי נגדך!
נקודות נוספות לבירור:
הרעבה או הזנה מוסתרת?
קיימת סתירה משמעותית בטענת בית החולים, כשמצד אחד טוענים שהאמא הרעיבה את הילד, ומצד שני טוענים כלפיה שהיא הכניסה לצינור ההזנה חומרים בלתי מזוהים... וכאן הבן שואל, מה זה חומרים בלתי מזוהים? הלו!!! אתם בית החולים עם המעבדות המפותחות ביותר במזרח התיכון, כיצד לא הצלחתם לזהות מה הוחדר לילד בצינור ההזנה? ובכלל, ברגע שהיא שמה לו תוספי מזון שלא מטעם בית החולים (הרי אף אחד לא יחשוד שהיא שמה לו אוכל מורעל או משהו כזה, כי זה ממש לא מסתדר עם המינכאוזן...) אם כן הרי היא עשתה פעולה הפוכה בתכלית מפעולת הרעבה. אני אישית יכול לספר, כי אשתי הציעה בעבר ל´אם המרעיבה´ תוספי מזון מסויימים בכדי לשים בזונדה, והאמא התנגדה, לאחר שנאסר עליה לתת כל תוספת מזון בלי אישור בית החולים. ואנחנו מוכנים להעיד על כך בפני כל ערכאה באם נתבקש.
וזה לא יאומן, איך פתאום בית החולים מאשים אותה שהיא אשמה בהרעבת הילד. והרי אם לדבריהם היא חיבלה במערכת ההזנה, ולכן הילד ירד במשקל, וכפי שלטענתם מוכח מהצילומים, אז איך זה שלא עצרו אותה בפעם הראשונה כשתפסו אותה (במצלמה הניסתרת) מחבלת בזונדה, ולמה סיכנו את הילד רק בכדי לגבש תיק מוצק נגד האמא? ובכלל, האמא הרי לא שהתה בשעות הלילה בבית החולים, שאז היא הוחלפה באפן קבוע עם צוות מתנדבות מ´בית יעקב´, מה מנע מצוות בית החולים להזין את הילד בשעות אלו כשהאמא לא לידו, ושאז אינה מסוגלת לחבל בהזנתו.
איך מציגה היום ´הדסה´ את חגיגת ארוחות השחיתות של הילד, כשהוא יושב במיטתו ליד מגשים מלאות בסנדוויצים וממתקים, כשבכל תקופת החודשים האחרונים לא ידעו לתת לילד את הממתקים האלו בהיעדרות האמא, ואני מדבר כבר על השבועות שלגירסת ´הדסה´ כבר חשדו או ידעו שהאמא מחבלת בהזנתו.
האם התמונות של ´הדסה´ הם לא דמגוגיה במיטבה? ההתעללות באמא המסכנה:
המשטרה עשתה בבית המעצר ככל שיכלה לשבור את האם, החל ממניעת שתיה (לאמא הנמצאת בהריון מתקדם), ועד למניעת תנאי שינה מינמליים, כשנגזר עליה לישון על ביטון חשוף ולא קיבלה מזרון, למרות שהיה בכך לסכן את שלומה הגופנית במצבה העדין. וגם לבסוף כשניתן לה מזרון, זה היה רטוב ומעופש ושורץ כינים, כי ´לא מגיע יותר מזה לאחת כמוך´!
האישה, בהריון מתקדם, לא קיבלה אוכל כשר, בחלק מהימים. כשביקשה מים - צעקו עליה הסוהרים: "התעללת בילדים שלך, עכשיו תחכי".
כלאו אותה בתא אחד יחד עם ערביה העצורה בחשד לניסיון רצח בעלה. אותה חשודה איימה על האם כי תרצח אותה. גם אסירות וסוהרות מבית המעצר התייחסו אליה באופן בוטה, תוך שהם מקללים אותה ומנבלים את פיהם כלפיה. האם חששה מהם מאוד, ויתרה על שמיכה וכלי מיטה. היא ישנה את לילותיה בתא המעצר על דרגש אבן [אשה בהריון!!!].במהלך החקירה אמרו לה החוקרים כי אנשי ´העדה החרדית´, כמו גם הקהילה החרדית כולה, מוקיעים אותה ואת מעשיה ולכן אין לה לאן לחזור. חרצו דין:
היא נזקקת לעדשות ראיה בעלות מספר גבוה, במשך שבועיים לא נתנו לה להרטיב את העדשות. עיניה התנפחו, אך מאום לא עזר. אולי כחלק מהמאמץ להשחיר את פניה ולהראות אותה כחולה. מה אפשר להגיד על אישה בעלת עיניים אדומות כל-כך?
בנוסף לכך, במהלך העשרה ימים הללו נמנע ממנה קשר עם ילדיה ובעלה, והיחיד שהורשתה להיכנס אליה היתה לא אחרת מאשר אותה רופאה מרשעת פלורנס, שניסתה לשכנע אותה להודות באישומים, וגם להודות שהיא התעללה בעוד 2 ילדים.
הבנתם, הרופאה הפכה לחוקרת בשירות המשטרה, כדי להשלים את מסכת האישומים נגד האם, לא יאומן כי יסופר!
אגב, שני הילדים האחרים, שעליהם נסבה האשמה, שהו בביתי לפרקי זמן ארוכים ואני מעיד כי הם ילדים בריאים לכל דבר, כאשר לקטן שבהם היה חום במשך כמה שבועות, שהתברר בסופו של דבר כצהבת, ואשר הבהיל בזמנו את המשפחה וכו´, אבל הוא חזר מיד לאיתנו והיום הוא בריא לחלוטין והולך לגן מידי יום ביומו וכו´.
מלכודת הרשע מסביב לאם שהעזה ´לשאול´:
אבל דעו, שמה שהאמא עברה בבית חולים הדסה בחודש וחצי האחרונים, היה מהרבה בחינות יותר גרוע מהישיבה שלה במעצר, הצוות בבית החולים ´סימנה´ אותה כבר לפני כחודש וחצי,לאחר שהעזה לבקש את התרכובת התרופתית הכימית שהוזרק לילד על מנת לברר ולקבל חוות דעת נוספות, ולהעלות על השפתיים את האפשרות של העברת הילד לבית חולים אחר. פתאום הפכו הפנים המחייכות והאדיבות של הצוות למחשידות ועוינות, ומאז הצרו את צעדיה על כל צעד ושעל בצורה שלא תיאמן, ורק גיבורה כמוה יכלה לעמוד בכל הסבל המתמשך ולהבליג, והכל לטובת הילד, וכדי שלא ירחיקו אותה מן הילד כפי שאיימו עליה לא אחת. ואני מדבר על מעקבים סמויים וגלויים שביצע כנגדה בית החולים, על לחשושים אין סופיים מאחורי גבה, כשעל כל מה שהיא עושה ובכל פעולה ותזוזה מישהו מהצוות ניגש אליה בטענות ´מה עשית?´ ´מה יש לך בשקית?´ ולמעשה הגבילו אותה שלא תוכל לגשת לילד בחופשיות, ומנעו ממנה להחזיק אותו או לחתל אותו, "דוד מול גולית..." צוות בית החולים, עשתה הפעם שגיאה קשה, הם היו בטוחים שמדובר באיזו אשה חלשה ומסכנה ממאה שערים שבקושי מדברת עברית, ושניתן למעוך אותה עם השפיץ של המגף הדורסנית המפלצתית של ´הדסה´ + הפרקליטות + המשטרה, בליווי המקהלה התקשורתית החילונית שלבטח תשוש על המציאה לרקוד על ה´מציאה´ של אמא חרדית מתעללת בילדיה.
הם כל כך היו בטוחים בעצמם, בנצחונם על האמא הכלומניקית והחלשה, שכנראה לא השקיעו יותר מדי בסגירת העלילה מכל צדדיה, וכך נותרו חורים רבים מדי המעיבים על אמינות הסיפור, ובנוסף לכל, יש מאחורי האשה הצדיקה הזאת ציבור שלם המונה אלפים רבים, המוכן להילחם בחירוף נפש להציל אשה כשרה מידי רודפיה. לא יעזור להם התקשורת ושאר שונאי החרדים המצטרפים לעגלת ההסתה בכל הזדמנות אפשרית. כי מה לעשות, הנחישות ומסירות הנפש של יהודים אמיתיים אלו [שאינם חשופים כלל לכלי התקשורת ולא איכפת להם מה הם כותבים ומקשקשים], יותר חזקה מכל המסיתים הקטנים ועלובי הנפש, הששים לרקוד על דמה של אמה יהודיה, ורק בכדי להוכיח שגם בציבור הזה ישנם עוולות ופשיעות.
ג.
אני חקרתי את הסיפור לעומק אני אברך ליטאי ואין לי צד לאף אחד אבל הסיפור לפי חקירתי הוא שהאמא רצתה להאכיל את הילד לבד והבית חולים לא נתנו לה ולא נתנו לה להוריד אותו מהמיטה כשהם היום עושים את הכל והתירוץ על כל השאלות שאלה אחת היכן התיק הרפואי נעלם הרי חייב להיות לבית חולים עוד גיבוי של תיק רפואי ולמה הם מסתירים ועוד למה הוא נמצא במחלקה אונקולגית אם הוא לא חולה סרטן ולמה עבר לפי הרבה מאוד עדויות טיפולים כימותרפיים וזה התשובה להקאות ולנשירת שער שהרי הטיפולם האלה ל"ע גורמים לנשירת שער ולהקאות ולכן עכשיו הוא עולה במשקל אחרי שעלו עליהם על הסיפור של הניסויים שהרי הם בית חולים אונברסיטאי שעושים שם ניסויים לכן הם הפסיקו את הכל והתחילו לתת לו לאכול רגיל.ומי שיודע הרי הפרשיה ידועה כבר לפני 13 יום ולמה פיצצו אותה רק בשבוע שעבר אלא האמא הרי התלוננה במשרד הבריאות על הבית חולים והבית חולים ביקש שתוריד את התלונה ואם לא ישימו אותה בכלא ואני יודע מאתמול שאתמול הבית חולים ניסה להגיע להסדר עם האב שיוריד נגדם את התביעה ובתמורה הם יורידו מהאשה את האשמות.ועוד איך אפשר לומר שאשה חולה במחלה מסויימת אם לא איבחנו אותה ואפילו אם היא לא רוצה ללכת לאיבחון איך אפשר להחליט על הספק כזה דבר אפילו הרווחה אמרו שהם לא יודעים בוודאות שהיא חולה במחלה הזאת וכן חולה לא שמים בכלא שמים או בבית חולים או במקום לחולי נפש ועוד הרי גם לשיטתם המחלה לא פוגעת בילדים אחרים ולמה לא משחררים אותה לביתה.מכל הדברים עולה שהתיק תפור לה מכיוון שהיא תבעה אותם והם בלחץ חברה שתדעו שאני לא פסימי ולא מאמין לכל סיפור זה אחרי חקירה ודרישה של שני הצדדים כבר במשך כמה ימים ואני מקווה שיקימו ועדת חקירה חיצונית שהרי גם המשפחה מעוניינת בזה ולמה הבית חולים לא מוכן לזה כנראה שיש להם מה להסתיר.ד.
הילד קיבל טיפולי כימותרפיה אני "עדה" כי ראיתי את הילד במחלקה אווקולוגית ילדים ומקבל טיפולים אולי תעשה שם סיבוב ותדבר אפ הורים שילדיהם מאושפזים שם ותפסיק להאמין בכל מה שמנהל בית החולים מוכר לך... ה.
כאחד שניזון מכל כלי התקשורת, חילונית וחרדית כאחת, וגם עוקב מקרוב אחרי כל מלה שנאמרת בפרשה הזו נדמה לי כי מסקנות הפרשה עתידות לזעזע את מערכת הבריאות בישראל.
תרשמו לפניכם: רופאי ביה"ח הדסה עוד יואשמו בסוף באבחון שגוי של סרטן בתינוק, ומשום כן יואשמו גם בהחדרה לא נכונה של כימותרפיה בגוף התינוק והיינו שגרמה למצבו הקשה מאד של הילד, לירידה במשקלו, ולנשירת שערו, כל זה עד לפני כשבועיים.מאז שביה"ח הדסה החלה לחשוש כי שגתה באבחנת התינוק, הבינה מיד שיש מקום לחשוש לתביעת ענק שבוא תבוא נגדה על התרשלות ועקב כך היא עוד עלולה לשלם למשפחה עשרות מליוני שקלים טבין ותקילין על הצער הנורא שהם סובלים מזה זמן רב.עקב כך גמרו אומר להתקיף בטרם יותקפו הם, וכך צצה והגיחה לעולם פרשת "האם המרעיבה".תקחו לתשומת לבכם: אני לא מדבר מהגיגי לבי ולא מדמיין, עשיתי בירור קצר בין האנשים השונים שביקרו את המשפחה במקום בימי שישי במשך חצי השנה האחרונה, ומכולם שמעתי אותו דבר בדיוק: אנחנו מוכנים לבוא לבית המשפט ולהעיד - ואף לשלוף תמונות - איך שהילד מקבל מנות גדושות של כימותרפיה במשך כל הזמן.כך שבסופו של יום, לא יעזרו מאומה הכחשותיהם הגורפות של הרוצחים הלבנים של הדסה.ימים יגידו עד כמה שצדקתי.ו.
אין לי במה עיתונאית היכן להביע את דעותיי. אני גם לא חושב שתמיד תמיד אני צריך לבטא את מה שבליבי. ובכל זאת חיפשתי מקום עכשיו כאשר כל הרוחות לוהטות ובהחלט גם שלי להביע את מה שעלה בדעתי.מדוע פתאום "תסמונת מינכהאוזן"? איך ניתן לקבוע על אישה רעיון מטורף של תסמונת מינכהאוזן מבלי שהאישה עברה אבחון פסיכיאטרי. האם זה אינו אומר דרשוני.לדידי. כן. הרבה חשבתי ע"כ. אינני שייך לאנשי הקונספירציות. אך יש הרבה טעם בתשובה שהעליתי בחכי.האישה הזאת יודעת כנראה מדי הרבה על הרופאים בחלוקים הלבנים. היא כנראה יודעת מדי הרבה על השחיתות שמתבצע מתחת לוילון בית החולים. בית החולים החליט לחסל אותה. היא יודעת מדי הרבה והיא מסוכנת לשלום בית החולים. איך מחסלים? תופרים תיק עם בעיה נפשית. ברגע שיש למישהו בעיה נפשית אפשר לעשות לו הכול. אפשר להזריק לו משהו ולומר הבעיה הנפשית שלו התעוררה מרבצה.אין להאמין למה שהוא מספר כי הרי הוא בן אדם עם בעיה נפשית.הכול אפשרי.ואם אין אתם מאמינים... ראו בערך עוזי משולם... שידע מדי הרבה. ואכן למי שזוכר את ההיסטוריה הפכו אותו לתמהוני משוגע הסובל מתסמינים נפשיים. ולאחר מכן בתוככי הכלא עינו אותו בצורה מזוויעה. הזריקו לו וסיממו אותו. עד שהוא באמת כבר לא יכול לדבר...אם יש משהו בדברי... ובכל אופן לי נראה שכן... אז זה הזמן שכל אחד יתעורר מרבצו ויעשה הכול לפני שיהיה מדי מאוחר. כי במדינת סדום ועמורה הכל יכול לקרות. כמובן במהדורה מודרנית ועטיפה צבעונית והיי-טקית. ז.
גם אני חשבתי כמוכם שמדובר פה במחלת נפש דא עקא שהיום שמעתי מאדם פשרני למדי שעובד איתי בעבודה שאשתו לוקחת את האשה הזאת לבית החולים מידי שבוע במסגרת התנדבות לחולי סרטן ויליד זה יש חולי מסוג זה שיש רק לארבעה נפשות בעולם וזה הסיבה שבית החולים מנסים לצור ידע על החשבון הילד במטרה להתקדם בתחום הרפואי מיותר לציין את התרשמות הטובה של האשה מהאם כביכול המרעיבה שכן אין היא מרעיבה אלא משביעה את התקשורת העויינת בסיפורי זוועה נגד הציבור החרדי שהיא לחם חוקם.ח.
כמה מצער לראות איך התקשורת מוציאה כל דבר מן הפרופורציה הנכונה.הם כותבים כי הילד עלה ב 20% מהמשקל שלו לאחר שהאם הורחקה מבית החולים, אבל הם לא אומרים שעד אז הם לא הסכימו להאכיל אותו דרך הפה אלא רק דרך הזונדה, ולאחר שהם גילו כי הם עלולים להחשף בגין טיפולם הכושל הם התחילו להאכיל אותו דרך הפה- מהיום שהאם עזבה את ביה"ח פתאום אז הוא כן מסוגל לאכול דרך הפה....עצוב. עצוב. עצוב.ט.
ביררתי את כל הסיפור. מסתבר שמדובר באישה בריאה. היא גם נמצאת בהריון.המושחתים זה בית הרפואה הדסה עין כרם אשר משמש גם כאוניברסיטה מחקרית.רופאים וסטז´רים ניסו את עצמם על גבי הילד. ביצעו עליו מחקרים. האם אשר גילתה את הנעשה מאוחר מדי. הגישה תביעות נגד בית החולים.מצמרר לשמוע. אך זאת עובדה.המאפייה של בית החולים החליטו להרוס אותה. לפני שהיא תתחיל לפזם. התקינו בחדרה עין-אלקטרוני. וכן, היא חיברה פעם את האנפוזיה בעצמה. היא כבר מכירה את העבודה. אחרי שנתיים בבית החולים עם ילדה המסכן. אך זה היה מספיק לבית החולים להדביק עליה עלילה מרושעת ולומר שהיא רצתה לרצוח את הבן ולהפסיק לו את הזונדה.לא נורא. מתאים למדינת ישראל שנת 2009.מתברר, רק אם אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני עדיין רלווני גם לעידן שלנו.אך לאספסוף החילוני בטח כבר יהיה מה לצעוק. ואנחנו אין לנו על מי להישען בגלות המר הזה רק להתרפק ולחכות לביאת משיחנו גואלנו במהרה בימינו ואז יתקיים החזון "וכל הרשעה כולה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ". י.
לשאלה הגדולה מדוע האישה כבר יושבת שבוע בכלא ומה הצנזורה הכ"כ גדולה סביב הסיפור כך שלא תמצא אותו בשום אתר או עיתון חילוני (וכן בשום עתון חרדי).והתשובה היא פשוטה: האמא הגישה תביעות נגד כמה וכמה רופאים אשר לטענתה השתמשו בילד שלה לניסויים רפואיים.יש עכשיו בפרקליטות, כמה תיקים שהאמה הגישה.היא כנראה לא הבינה שאם השטן בכבודו ובעצמו לא מתחילים.איימו עליה בבית החולים הדסה עין-כרם לשכוח מכל מה שהיה ולהעלים עין, ואם לא יש להם את הכוח להרוס לה את החיים.היא שוב לא הבינה שלא מתחילים אם כוחות חשוכים, והמשיכה בדרכה.והנה, התוצאה השתילו לה בחדר עין-טלוויזיוני, וניסו לחפש משהו, כדי להעליל עליה משהו.בסוף הצליחו במשהו שהוא עלילה שפלה - אבל ניתן יהיה בזה להציל את כבודה של הדסה עין-כרם אשר מתעללים בנפשות חסרות ישע.
יא.
מדובר באשה אמא חמה ואוהבת ומטפחת את ילדיה כיאות. הילד בן שלש וחצי סבל מבעיה במערכת העיכול והרופאים לא הצליחו להעלות על הבעיה ואז אשפזו את הילד בבית חולים הדסה כשכל רופא קטן וכל סטודנט מצא בו את המשחק ללימודים ולמחקרים שלו, התחילו עם סדרות של טיפולים מטיפולים שונים כשהאמא התחילה לשים לב שנותנים טיפול כימיתרפי לילד ולא קיבלה תשובות למה הם נותנים לו את זה ואחרי שהיא התיעצה עם רופאים מומחים בחו"ל שאמרו לה שנותנים לילד שלה סמים שלא שייכים לבעיות של הילד וזה רק בגלל המחקרים שלהם התחילה לשאול שאלות ואיבדה את האימון ברופאים וגם התלוננה על רופא מאוד בכיר ואז הרופאים והצוות בביה"ח איימו עליה שהם יטפלו בה וינקמו בה וזה מה שבאמת עשו איתה.
יב.
הדסה עין כרם הוא מכון לסטאז´רים ומעודד ניסויים בחולים.אני עד להרבה מחדלים ופשעים חמורים שלהם.הם דואגים להשתיק בדרכים השמורות להם כל אחד שמתחיל בהליך משפטי נגדם, תביעה או תלונה.כך גם היה במקרה הנ"ל.אי אפשר להאמין לאף מילה של הרופאים שם. מנסיון.לא אפרט יותר משום שאיני מחפש ש"הדסה" תשתיק גם אותי טרם עת. דבר אחד אומר לכם: ההפגנות אינן סתם או לחינם, הן נובעות מהרבה כאב על העוול הנפשע הנגרם לאשה, לילד, למשפחה, ולכל הציבור החרדי, על לא עוול בכפו.

יג.
אני מצהיר מראש שאינני נציג ו/או דובר המשפחה. אבל אני מכיר את המשפחה מקרוב, וכל פרטי השתלשלות הדברים של מחלת התינוק ידועים לי החל משלביה הראשונים, ועל כן אני מרגיש כי מחובתי לתת את הגירסה האחרת, האמיתית, זאת שהמשטרה והרשויות אינם רוצים שתדעו, ולכן הם מבלבלים אתכם עם כותרות בומבסטיות כל הזמן, העיקר שלא תשימו לב לסתירות וניגודי הגירסאות, לעלילה המופרכת מיסודה שאינה מחזיקה מים, והכל בכדי שנמשיך להתכתש בינינו מי צודק, הקנאים חוסמי הכבישים, או ברקת ומגיני החוק למיניהם המטפלים ביד קשה.
אציג ברשותכם כמה שאלות פשוטות:
איך זה ייתכן שאמא שרוצה להרעיב את ילדה, עושה זאת בחופשיות בין כותלי בית החולים ואף אחד לא שם לב. הרי הילד מחובר לאינפוזיה ומקבל הזנה דרך צינור ההזנה באופן קבוע, תעצרו לרגע ותחשבו, אם מישהו מוציא לילד את האינפוזיה בבית החולים, כמה זמן ייקח עד שיעלו על זה, ומה יקרה אחר כך, אם לא יעשו שם בלגן מיד, הרי שבנסיון השני ומקסימום השלישי הוא יעוף כמו טיל עם צו הרחקה מהילד לכל החיים. נו, אז איך זה קורה שאמא ´מרעיבה´ את ילדה בבית החולים, כלומר מחבלת או מוציאה את צינור ההזנה למשך חודשים ואינה נתפסת? (הזנה אינה חמצן שאתה שולף לכמה רגעים ואתה יכול לגרום לחבלה או למוות רח"ל, הרי בכדי להרעיב באמצעות שליפת ההזנה זה אומר שצריך להעלים לגמרי את ההזנה ושהילד פשוט לא יאכל, וזה הרי בלתי אפשרי לביצוע בעליל).
אלא מה, יגיעו החכמים וינסו לתרץ את הקושיות, שלבטח מדובר בהרעבה כשהילד שהה בבית. אוקיי, נניח, אבל מה קרה לאותם שבועות ארוכים בהם שהה הילד בבית החולים, ולמה הוא לא חזר למשקלו הראוי במהלך אישפוזו.
אני מכיר את המשפחה מקרוב, ואף הייתי באופן אישי (אני ורעייתי וילדיי) אחראים לאספקת הארוחות היומיומיות למשפחה זו, כשההורים נאלצו לשהות ימים ארוכים בבית החולים עם ילדיהם, ואני מוכן להעיד בפני כל ערכאה שמדובר בעלילה גסה וחסרת שחר, והאמא מסורה בלב ונפש לילדה החולה ועברה במהלך השנתיים האחרונות ייסורי תופת וטלטולים שאינני מאחל לגרוע שבאויבי, ומעולם לא התנכלה לילד בשום צורה שהיא. ואדרבה ידוע לי על מקרה שהאמא ´חטפה´ על הראש מהעוזרת הסוציאלית על כך שהיא מאיכלה אותו בדברים נוספים שלא במסגרת צינור ההזנה, כשחשדה בה שנתנה לילד חטיף וופל, [כשלא יכלה עוד לסבול את בכיותיו לאחר שסבל מרעב מתמשך, וכל מה שאכל הקיא מיד]. אז איך, למען השם, מאשימים אותה עכשיו בהרעבת הילד, איך?
איך זה שהילד הבריא מאושפז במחלה האונקולוגית ילדים בהדסה עין כרם, כשלפי גירסת המשטרה בכלל מדובר בילד בריא שפשוט סובל מתת תזונה. ועל מה בדיוק הוא עובר טיפולים כימותרפיים קרוב לשנתיים, כשעוד לא גילו בכלל את סיבת מחלתו? והרי אין שקר גדול מזה, בזה שהם מעלימים שהיו בכלל טיפולים כימותרפיים, וכשרוצים לתרץ את נשירת השיער מספרים שזה נובע מהרעבה, האם שמעתם פעם על נשירת שיער בעקבות תת תזונה, האם כל האנורקסיות הן קרחות?...
אם האמא סובלת מאיזו סימפטום מסתורי שמשום מה לא שמענו עליה עד היום – תסמונת מינכאוזן, ושנשלפה עכשיו ברגע המתאים לצורך גיבוש התיק נגד האמא. אז למה מגיע לה לשהות במאסר עם רוצחות וכל תתי האנוש למיניהם, למה לא להוציא כנגדה צו הרחקה מהילד, ולטפל בה כבכל מחלת נפש ולהמציא לה את התרופה המתאימה שתעזור לה להתמודד עם המינכאוזן המיסתורי הזה. הרי אין מישהו בכל המערכת הסוציאלית או מצוות בית החולים שמעיז לומר עליה שהיא פשוט אשה אכזרית ורוצחת, שמנסה לפגוע בילד שלה במישרין. הרי אין מי שלא ראה את ההתמסרות הבלתי מסוייגת שלה בשהייתה עם הילד חודשים ארוכים בבית החולים מידי יום ביומו (כשרק לשעות הלילה היא מוחלפת ע"י מתנדבות מ´בית יעקב´). והרי רק מי שרח"ל עבר מסע ייסורים שכזה, מסוגל להעריך כמה תעצומות נפש צריך בכדי להתמודד בגבורה עילאית שכזאת עם מה שנגזר עליך משמים. אבל במקום להעניק לה את הצל"ש, מכפישים את שמה וזורקים אותה באכזריות שאין כמותה עם הגרוע שבמין האנושי, וסוחבים אותה כמו פושעת לעיני המצלמות להארכת מעצרה שוב ושוב, עד שהרשויות יסיימו לגבש את העלילה ולסגור אותה מכל הקצוות, כדי שחלילה ה´פושעת´ הזאת לא תתחמק להם מידיהם.
אינני מכיר את התיק הרפואי, ולכן נבצר ממני להתייחס למחלות שאובחנו בילד. אך בהכירי את הפן האישי של האמא והמשפחה, אני יודע בוודאות שההורים עשו הכל להציל את ילדיהם. ועוד זכור לי את שיחת הטלפון שקיבלנו על הבוקר לפני כחודשיים מהאמא בבית החולים כשהילד היה על סף... רח"ל, והיא הריצה אותי לתלמוד התורה של ילדיי שיבקעו שערי שמיים ושיגידו פרקי תהילים לרפואתו עוד לפני התפילה. אני מביא דוגמה זו רק כדי להפריך את הרושם המוטעה והמופרך מיסודו שהאמא פשוט התעללה בילד ח"ו.

אני פונה כעת למי שקרא את מה שכתבתי, אנא, גם אם אינכם משוכנעים בצידקותי ובאמיתות הדברים, לפחות תשקלו את הצד השני של הסיפור. דעו לכם שנשפך פה דם של אמא צדיקה בראש כל חוצות, ובמקרים כאלו יש לפעמים בדעת הקהל בכדי להשפיע על מהלך העניינים. ובוודאי שאין הצדקה להתנפל על האמא ולקבל את הגירסה המשטרתית כפי שהיא, ולהשמיץ את שמה בצורה שחלק גדול מהכותבים כאן התייחסו אליה.
בכל מערכת משפטית מקובל שכל עוד לא הוכח אשמתו של אדם הריהו זכאי, וכאן משום מה כבר הוכרע דינה של האמא, אף בטרם הוגש בכלל כתב אישום כנגדה בבית המשפט, כשבינתיים מדובר בגירסאות שונות שנמסרו ע"י המשטרה, כשחלק מהגירסאות סותרות אחת את השניה.
אם המשטרה טוענת שיש בידיה חומר מפליל וראיות כנגד האמא, למה היא אינה מציגה זאת. למה היא יודעת להדליף לתקשורת קטעי חקירה מצולמים מתוך חדרי חקירות, אבל אינה יכולה להמציא לאיזה כתב את הסרט המפליל שתשפוך אור על הפרשה המוזרה הזאת, שלעת עתה אין לה כל סימוכין וראיה?יד. על הטענה שכאילו מה האינטרס של ביה"ח הדסה עי"כ להפליל סתם אשה אמה מסורה... מהעסקנים שעמם שוחחתי לא מעט שמעתי, הרי הילד קיבל טיפולים כימוטרפיים והקרנות כמעט שנה, (הוא נמצא במחלקה של... לא עלינו), ומה שהולך ומתברר הוא שהילד בכלל לא סובל ממחלה שהיה זקוק לטיפולים ההם. מתברר שזאת היתה טעות האם, היא החלה להשמיע להם שבכוונתה לתבוע אותם על כל הטיפולים וההקרנות, דבר שהביא להלאום תקשורתי והשמצות הנגד האם המרעיבה, עכשיו לכי י´ האם המרעיבה ותנסי להגיש תביעה על ביה"ח.טו. בית החולים, אחרי חצי שנה של טיפולי כימותרפיה מסיביים, הבין שהוא טעה, ובמקום להיחשף לתביעת ענק, הוא ממציא עלילה נגד האם, שכביכול היא אשמה בכך שהם נתנו את הטיפול הלא נכון, כי הם הלכו שולל אחרי אמא שחיבלה בטיפול של בית החולים, וכך נאלצו להמשיך בטיפול הכושל שלהם מבלי שיוכלו לעלות על נממצאים הנכונים בשלבים מוקדמים יותר. והסיבה שעכשיו הילד חוזר למשקל הרגיל, היא אחת ויחידה, הפסקת הטיפולים הכימותרפיים. ומה שכתבת שערכת בירורים בנושא, אינני רוצה להתווכח אתך לרגע, אבל תאמר לי, איזה בירורים יכולת לברר, מקסימום להאמין לגירסת בית החולים, ואת זה כל אחד שומע בתקשורת ללא הרף. האם חקרת את האם? האם שמעת את גירסת המשפחה? הרי הסתירות בגירסת המשטרה הן שקופות כל כך, שמפליא בעיני איך בכלל אפשר לייחס להם רמת אמינות כלשהיא. בהתחלה דיברו על כך שהאם הוציאה את הזונדה, לאחר כמה ימים זה הפך להאשמה של הערבת הילד במשך שנתיים. פתאום אתה רואה בערוץ 10 (אני לא ממציא, זה עדיין שם) שהאם חשודה בהכאת ילדה ובהתעללות פיזית חמורה בו, עד כדי כך שהם מצטטים את המשטרה שיש להם תיק מוכן שמרכיביו דומים ל´תיק של ארגון פשע קלאסי´ לא פחות ולא יותר. ובכלל מתעלמים ולא מזכירים במילה את הטיפולים הכימותרפיים, והכתבה מספרת על כך שהאם הגיע עם בנה לפני כחצי שנה במצב של תת תזונה, ובית החולים ניסה לטפל בו באמצעות הזנה אך נכשל, ומתברר שהאם חיבלה בהזנת הילד. הבנת יקירי? זה לא תינוק שהאמא מתרוצצת אתו שנתיים מבית חולים אחד למשנהו ועוברת עמו את התהליכים הקשים ביותר, שביכולתם למוטט את האביר והחזק שביצורי אנוש, היא פשוט הגיעה שם לפני חצי שנה עם תינוק מורעב, וואלה איזו פושעת, ארגון פשע קטן עליה... אני באמת לא מצפה ממך להרבה יותר מקצת איפוק. אבל לפחות את זה אני ואתה חייבים לאמא הזאת. אם התביעה טוענת שיש להם הוכחות, תן להן להציג את מה שיש להם ואז נוכל לשפוט את המקרה בצורה אמיתית יותר. אני באופן אישי מכיר את האמא ואת המשפחה, ויכול להעיד שמדובר במשפחה חמה ובזוג הורים מסורים שכל אחד היה מאחל לעצמו. ואני יכול להבין למה אלו שאינם מכירים אותם חושבים שאולי יש משהו בטענת הבית חולים והמשטרה, אבל נצטווינו לדון כל אחד לכף זכות, ונטיית מידת הרחמים היא מיסודי האומה שלנו, ודוקא כשיש את החשדות האלו הנשמעים מפי פקידים של בית החולים שללא כל ספק הם נוגעים בדבר, מחובתנו להקפיד שבעתיים על תכונתנו היהודית של הדיון לכף זכות. טז. הטיפולים הכימותרפיים שהילד הזה עבר ללא צורך הם ללא ספק נקודת המפתח בפרשה הזו. אם זה נכון, המשפחה צרכיה לגייס את מיטב עו"ד המתמחים ברשלנות רפואית, ולפרק לרופאי המחלקה הזו את הצורה, וזה ממש לא משנה אם האמא חולת נפש או לא. באבחנה של סרטן יש פרמטרים ברורים, שללא רשלנות רפואית חמורה אי אפשר לטעות בהם. מי ששלח את הילד לסדרת טיפולים כימותרפיים ללא צורך, צריך לשלם על כך במשרתו ובחירותו.יז. אני מתנדב בארגון "דרכי מרים" ארגון שמסיע חולי סרטן ומשפחותיהם לבתי החולים ללא תשלום, הארגון מקיים מסיבות ואירועים לחולים ולמשפחות. מתוקף היותי מתנדב להסעת חולים והמשפחות אני גם מקשיב להם, מקשיב לשיחות שלהם, עוזר להם להוציא את מה שיש להם על הלב ומשתדל לעודד ולחזק עד כמה שאפשר. את גברת מרקוביץ ובעלה יצא לי לקחת לא מעט פעמים, בפעמים אלו יצא לי לשוחח איתם, שמעתי באיזה צער הם סיפרו על מצב ילדם, יצא לי להקשיב לשיחות שהיא קיימה עם המשפחה שלה בסלולארי בהם היא סיפרה על עליות ומורדות בבריאות הילד. כשהיה מצב של ירידה בבריאות הילד היא סיפרה בצער כ"כ עמוק לא פעם ולא פעמיים היא גם בכתה בקול בשיחות טלפון מעין אלו. (גם אני לא התאפקתי) קשה לי להאמין את כל מה שמספרים עליה. היא לא פושעת בעיניי, ההיפך הוא הנכון. בעיניי היא אישיות שהרבה אמהות יכולות ללמוד ממנה אהבה ונתינת אהבה ותמיכה לילדים. לפני כמה חודשים נולדה לי בת פגית. היא היתה מאושפזת חודשיים תמימים. השתדלנו אני ורעייתי להיות אצלה כל יום ויום, רעייתי הייתה איתה לפעמים 10 שעות ביום. בשבועות הראשונים היא היתה מחוברת לזונדה (צינור שמגיעה ממזרק עד לקיבה ישירות). זונדה מפריע מאד לתפקוד רגיל, זה מעצבן וממש לא נוח, פעמים רבות בתי הוציאה עם משיכה את הזונדה כמעט עד הסוף ואני או אשתי היינו מסדרים לה את זה שוב. אני בטוח שאם היו מסריטים אותנו לסדר לה את הזונדה היו בטוחים שאנו מנתקים או משחקים סתם עם התזונה. לנו הסבירו, שכמה שנמצאים יותר קרובים עם הילד, הפיתוח והרצון שלו להבריא הוא פי אלף מאשר לא להיות איתו יותר מידי. גב´ מרקוביץ שהתה ליד מיטת בנה המון, העניקה לו חום ואהבה, סיפרה לו סיפורים (בעיניי ראיתי), הצחיקה אותו. מעניין שאף פעם לא ראיתי עליו שהוא סובל בזה שאמא שלו נמצאת לידו. שמתם לב להתנהגות התקשורת בכל הסיפור הזה, כמה שיותר לנפח, כמה שיותר להזיק במכוון, כמה שיותר להציק, כמה שיותר לרקוד על הדם, כמה שיותר להדגיש את מחלת האם (במרכאות) שהיא סובלת. כל שדרן שדיבר וסיפר ולכלך נגד האם גב´ מרקוביץ שיידע שהוא ייתן על זה את הדין. גלגל מסתובב. כל הסיפור הזה מריח ממש לא טוב. יח. http://www.mako.co.il/news-israel/local/Article-70de5003a1f7221004.htm&sCh=0e9c6603e7478110&pId=1903531448יט. התעללות באמא בהריון ללא שום צדק. ראיתי תמונות משאר ילדי המשפחה כולם ואפילו צעיר ממנו כולם נראים דשנים ורעננים. שמעתי מעידי ראיה לחדר ביה"ח שהאמא מסורה לתינוק בכל לבה ופשוט ביה"ח הסתבך ללא הועיל לילד ומאשים את האמא.כ. אני מחכה לתמונות של ארבעת ילדיה האחרים. הביטו בהם ותראו איך אם מאכילה את ילדיה, מראה טבעי ואניברסלי הטבוע בנימים העמוקים ביותר של כל יצור חי, אלו שחיו עם האם, בלא התערבות רפואית פושעת. לעומת ילד שזכה לניסוים נוסח מנגלה באושוויץ, כך זה נראה בתמונה, רופאים שתחת השגחתם הישירה, הניחו לילד לגווע ברעב. רופאים המנסים להפליל האחד את השני ולכסת"ח את עצמם מפני תביעה והעמדה לדין ולדיון ציבורי, רופאים שהעלילו על אם שהיא חולת נפש, במקום להכות על חטא ולהודות שהטיפולים הרפואים והניסויים בבע"ח הובילו לתוצאה האכזכרית זו הזועקת בתמונה. אמא שניסתה להציל את הילד שלה שהלך וגווע מול עיניה. טענות המשפחה משכנעות, לעומת רופאים המאשימים אחד את השני.כא. תשאל את אלו ששוהים בשכינות לילד ל"עוהם מעידים שהרופאים משום מה אסור להורים לתת כלום אוכלורק מיד כשהתחיל הפרשה התחילו מיד לתת לו אוכל רגיל.לא צריך יותר מדיי תבונה כדי להבין שאם בית החולים מאשים את האמא בהרעבת הילד - עכשיו הצוות הרפואי שלו מגייס את מיטב השיטות להשמנת הילד במהירות כדי לאושש את קביעתם הראשונה. וזה שקודם לכן אסרו על האמא להאכיל את הילד? נו, המילה שלה מול המילה שלהם. .כב. האם הקערה מתהפכת על פיה? משפחת הילד המאושפז, עורכים בשעות אלו בדיקות חיצוניות טרנס אטלנטיות, על מנת לבדוק האם בוצעו טיפולים שלא על פי הצורך ובלא הסכמת המשפחה. מפרטים שהגיעו ל´לדעת.נט´, עולה כי מסמכים רפואיים מתיקו של הילד, הוברחו משטח בית החולים והגיעו לאחד האנשים המוכרים ביותר בתחום הרפואה, וזה מבצע כעת בדיקות קפדניות בנושא. העסקן ואיש החסד המוכר בפי כל, עורך את הבדיקות יחד עם רופאים מחו"ל, זאת לאחר שעלו שאלות ותמיהות מיד עם בדיקת המסמכים השונים שנלקחו מתיקו הרפואי של הילד.לא מן הנמנע כי כבר בשעות הקרובות תתפוצץ הפרשה שנמצאת כעת בבדיקה, ואם אכן נכונים הדברים עליהם מרמזים, צפוייה הקערה להתהפך על פיה. כך או כך, במשפחה כועסים על כלי תקשורת שהפיצו הבוקר את תמונת בנם שנראה כחוש וללא שערות, כשלטענתם מדובר מטיפול כימותרפי שקיבל הילד.כג. ימים יגידוהרופאים בהדסה עין כרםאומרים במפורש שהם לא נתנו טיפול כימיטרופיהשוחחתי עם אחד שמטפל בהתינוק כבר למעלה משנהוהוא בעצמו ראה את התיק הרפואישנתנו לו כן טיפולי כימוטרפיהועוד טיפולים הרבה יותר קשים מכימיטרפיההמסמכים צועקים שחור לבן היפוך מה שמוכרים בהדסה עין כרםובימים הבאים יגלו הכל.כד. למה לא מספרים את כל הסיפור: שהאם רצתה לתבוע קודם את הרופא על רשלנותו, ואיימו עליה שהיא לא תראה את הילד 3 שנים, ושהילד חולה מלידה, והוא כבר כמעט שנה בביה"ח, ושהרופאים נתנו לו כימותרפיה, ואח"כ התגלה שהוא לא חולה סרטן, ועדיין לא ידוע מחלתו, והאם רצתה להעבירו לאיכילוב והדסה לא הירשתה, ועשו בו ניסייום כדי לגלות מחלתו, עשו לו טיפול ניסיוני שלא בהסכמת האם, לכן היא ניתקה את החומר שהיזריקו לו. במלה אחת: מדובר כאן ב"חרדית" !!! כה. אשמח להישאר אנונימית, אך בכל זאת בוער בי הרצון העז להישתתף בצערה העמוק של האם, כיוון שגם אני עברתי מקרה דומה אומנם עם בית חולים אחר אך מזעזע לראות כיצד המקרה דומה. בתי ז´ל נפטרה לפני ארבע שנים ממחלה נדירה שעד היום לא ידוע מה מקורה עברנו מסכת היתעללויות במשך שנה תמימה שבמהלכה העבירו אותנו למחלקה אונקולוגית וטיפול כימוטרפי כמו במקרה זה. עד היום אני יודעת שהצוות הרפואי חושש ממני כיוון שהנני מודעת למחדלים רפואיים שקרו שם בזמן שהותי הארוכה עם בתי ז´ל. אני לא יודעת איך אך תמיד ה´ יתברך היה נותן לי לעבור בדיוק כשהיו מתלחששים ביניהם הרופאים והפרופסורים למיניהם כמו למשל כשאחות אונקולוגית נתנה מנת דם מיותרת לחולה במקום מנת תרופה ובכך חרצה את גזר דינה והיא ניפטרה.עד כדי כך שהזמינו אותנו ההורים עם כל הצוות הרפואי בדלתיים סגורות לסתימת פיות ובתנאי שנקבל את מבוקשינו. הסיפור שלי הוא ארוך ומורכב מאוד אך בהחלט יכול להעיד שאם הורים לא יהיו מעורבים ומבינים את קורות ילדיהם בכל שלב ושלב זה עולה לעיתים בחיי ילדיהם חסרי האונים. שנתבשר רק בשורות טובות אמן.כו.אבי ליבוביץ אינני משתייך לעולם החסידי כלל וכלל אולם לצערי ביליתי בהדסה במשך החצי שנה האחרונה לאורך כמה חודשים רצופים ומידי יום כמעט פגשתי את זוג ההורים המדהימים והמיוחדים האלו .עמדתי ליד האב שבתות שלמות בבית כנסת בהדסה ובכיתי ממנו ואיתו ובגללו ! רק לראות אותו ואת אשתו איך טיפלו בילד הזה באיזו מסירות נפש.שעה אחרי שעה יום אחרי יום שבת אחרי שבת ! להיות בהדסה וככה במשך שנתיים.רבות שוחחנו דנו על יכולות הטיפול וכולי .מה הם לא עשו בשביל הילד הזה? הכל! וככה להמציא עליהם סיפורים ושקרים!!!!!כז.זה לא כ"כ פשוט כמו שכולם חושבים. יש גם צד שני שהנני מכירו מקרוב! הילד חולה "ואסור לו לאכול" ועל זה אין שום חולק! הוא תחת פיקוח רפואי צמוד כבר מעל לשנתיים הוא בתת תזונה ממש לא בגלל אמא שלו ולו מהסיבה הפשוטה שגם לו רצתה אסור היה לה להאכיל אותו! האמא טוענת כבר מזמן שהרופאים "וויתרו" על הילד ועושים עליו כל מיני ניסויים, (מה שבכלל לא מופרך בישראל) האם שבקרה הספיציפי הזה הבחינה שמחדירים לילד משהו "שונה מהרגיל" בשנתיים האחרונות, חשדה ברופאים "שהחדירו לו משהו" וניתקה את ההזנה. הרופאים כמובן קפצו על המציאה כדי להאשים אותה שהיא אשמה בתת תזונה של הילד, ואין צורך לספר שכשהרופאים והגורמים האחרים עושים "יד אחת" אז הדרך לשערוריה קצר ביותר. המחלה הפסיכיאטרית שמנסים להדביק לה היא עלילה שפילה מאד! וההסבר הוא די פשוט. מהמחלה הזאת סובלים אנשים עם חוסר תשומת לב וע"י זה שהם מחליאים את הקרוב להם הם באים לבית החולים וכדומה ושם היות ומדבר איתם רופא, מתעניין, שואל וכו´ הם זוכים לתשומת לב בשפע. האמא הזאת "גרה" בבית החולים עם ילדה החולה כבר שנתיים ימים יום ולילה ואין שום גורם שיגרום לה להחליא את ילדה כדי לבוא לבית החולים ולקבל שם תשומת לב מהסיבה הפשוטה שהיא ממילא מבלה שם את מיטב ימיה לילות כימים...! רבותי, לפני שמאשימים מישהו חייבים גם לשמוע את הצד שלו. האמא הזאת עברה ייסורי נפש אדירים בשמעה את בנה מתחנן לאוכל והיא הייתה זאת שחייבת להסביר לו שאסור לו לאכול, ילד בגיל 3 בוכה לאוכל והאמא חייבת לסרב, מבינים?!! האמא גולה איתו מעל לשנתיים מרופא לרופא ומבית חולים אחד למשנהו במסירות נפש של ממש ועושים ממנה כזאת מפלצת?? אכן את המקרה הזה אני מכיר מקרוב ומדובר בעלילת דם פשוטה כמשמעה!כל זה לקט מעדויות של קרובים לעניין המדובר. אין לי ידיעה אישי בעניין, אבל ברור כי הטענות הללו חייבות להיבדק. בהצלחה - מנשה ישראל

משפט משווה

ראיון עם האם ת.ד שעברה חוויה טראומתית זהה למקרה של האם המרעיבה בבית החולים הדסה עין כרם:
ילדתי ילד רגיל ובריא במשקל 3.620.
הילד החל להקיא ובגיל חודשים בערך לקחתי אותו לרופא ילדים שאמר להפסיק את הנקה ולתת מטרנה עם קורנפלור על מנת להסמיך את אוכל.
מאז התחילה ירידה במשקל ובני הגיע להתייבשות מחוסר מזון.

בני אושפז בגיל 5 חודשים בשערי צדק לשלושה שבועות שם חיפשו את הבעיה למה הוא סובל מ FTT קשה, לא גילו כלום, השתחררתי והעברתי לביקור חולים כיוון שהמליצו לי על פרופסור שם הממוחה בגסטרו.

לאחר בדיקות מרובות לא גילו מה יש לילד ועדיין נותרה הבעיה של חוסר עליה במשקל.
משפחתי מצפון המליצה לי לעבור להדסה "בית החולים הכי טוב בארץ", הגעתי לשם עם כל המסמכים הרפואיים, וחיכיתי לטיפול.
הרופאים היו המומים ממשקלו (3 קילו בגיל חצי שנה).

במשך האישפוז התנהל ויכוח ביני לבין רופא בכיר, היתה לי הרגשה שלא מטפלים בילד ולא מבררים ביסודיות מה קורה איתו. הרופא אמר לי שלא אתערב ושהוא מחליט להרחיק אותי מבית החולים עד לסוף הטיפול. הוא זימן עובדת סוציאלית ופקידת סעד, ותוך 24 שעות קבלתי זימון לבית משפט שם טען הרופא בפרוטוקול שההורים לא מאכילים את הילד. והוא ביקש שירחיקו אותי מבית החולים עד לסיום טיפולו של בני. הייתי המומה, ניגשתי לכל הרופאים והתחננתי שיבטלו את הצו של בית משפט ולא אתערב, טרקו לי דלתות וכינו אותי בשם "חולת נפש".

הבנתי שלא מוכנים לוותר לי, ביקשתי מהם את כל המסמכים שהבאתי בחזרה, כדי להראות לשופט שהילד סובל מהקאות חוזרות ולכן הוא סובל מתת תזונה.
הם סרבו לתת את המסמכים אלא אם כן השופט ידרוש לראות את המסמכים הרפואיים.
היתי המומה, ידעתי שאני הולכת כאישה חרדית להתמודד מול בית משפט, ושאני צריכה נס מהקב"ה לצאת משם בשלום.
במשך כל הלילה לפני המשפט התפללתי לקב"ה שיעשה משפט צדק ויוציא את האמת לאור.

הגעתי לבית משפט אחרי 24 שעות ללא עורך דין, מלווה באשת ציבור חרדית בעלת חסד, שאמרה לי כי במידה ולא אזוכה במשפט תשכור לי עורך דין.
השופט נכנס עם התובעת, פקידת סעד והעובדת הסוציאלית של הדסה עין כרם שהיתה בהריון, לפני כניסתנו לבית משפט הסתכלתי לה בעניים ואמרתי: "את אמא ואני אמא, ומה שאת עושה לי יכול לקרוא גם לך, ויש רק אחד שיכול לקחת לי את הילד ח"ו - הקב"ה".

עמדתי מול השופט ששאל אם אני האם, קרא את הפרוטוקול, ומיד פסק שאני רשאית להיות עם בני עד תום הטיפול ואף אחד אינו רשאי להרחיק אותי מבית החולים.
התובעת קמה, ואמרה, "אבל כבוד השופט היא מפריעה לרופאים לטפל בילד"
השופט עשה תנועה של ביטול ביד בזילזול ואמר לה שתשב, וחזר על הפסק - שאני רשאית להיות לצד בני עד לסוף הטיפול ולא להיות מורחקת מבית החולים.

לאחר 5 חודשים טיפול רצוף בהדסה שלא זזתי ממטתו של בני, החליטו לנתח אותו בקיבה, הניתוח נקרא "ניסן פונדופליקציה", זוהי פרוצדורה בקיבה המונעת הקאות.
לאחר שנותח השתחררתי עם בני הביתה ובמשך חודש הוא עלה קילו וחצי - דבר שהיה השג גדול עבורו, ואז הוא שוב התחיל להקיא ... היתי המומה, מכיוון שהרופאים הבטיחו לי שלעולם לא יקיא שוב, גם אם ירצה להקיא לא יוכל.
אשפזתי אותו שוב בהדסה ...
לאחר שבדקו אותו גילו בבדיקות שהקיבה עלתה מעל הסרעפת ובגלל זה חזר להקיא.
התאשפזנו במחלקת כירורגית ילדים, והמנתח שניתח אותו היה במילואים.
חיכיתי שהמנתח יחזור כדי שינתח אותו שוב, התעקשתי עליו כמנתח מכיוון שקבלתי עליו המלצה מהרב בני פישר.

לאחר שחזר המנתח ביקשתי ממנהל המחלקה הכירורגית שהרופא שבתחילה ניתח את בני ינתח אותו בשנית, הבנתי שיכולים לקרא מצבים שניתוח לא מצליח מכיון שהפרוצדורה שעשה בקיבה נשארה (עד עצם היום הזה), פשוט הקיבה עלתה מעל הסרעפת וזה גרם לו להקאות חוזרות.

מנהל המח' אמר : "אני הרופא המנתח הכי טוב במחלקה" ואמר שהוא ינתח את הילד ויחזיר את הקיבה למקומה ויעשה גסטרוסטומי, ז"א חור בקיבה, כדי שהילד יאכל ליזון דרך הפיום בקיבה, כדי לאפשר לו לעלות יותר במשקל, כל זאת למרות שהילד היה אוכל יפה דרך הפה.

לאחר הניתוח השתחררתי עם בני הביתה.
לצערי הרב התחילו דליפות של האוכל דרך החור בבטן, החור היה גדול מדי והמיצי קיבה אכלו לו את העור בבטן ונוצרה לו כוויה, היתי נוסעת כל הזמן עם מוניות ספיישל להדסה למרות מצבנו הכלכלי הדחוק, ושם נאמר לי בכל פעם שהחור יסגר לאט לאט ויתאים את עצמו לצינור בקיבה,
למרות שאני ראיתי החמרה במצב. לא קבלתי לכך שום התיחסות.

לאחר מספר חודשים הילד שוב החל להקיא הגעתי איתו במצב קשה מאוד להדסה עין כרם,
עוד במיון טענו שאין מה לעשות עם הילד. ניהלתי איתם ויכוח שאני לא יכולה לחזור כך עם בני הביתה ולקחת אחריות למצבו, הם הזמינו לי קצין בטחון כדי שאתפנה מהמיון.

לא ויתרתי, נסעתי מותשת לבית החולים "ביקור חולים", שם הזדעזעו ממקרה הילד, מהחור הגדול, ומהכוויות שנוצרו עקב דליפות מיצי קיבה, החלו בבדיקות אולטראסאונדים בבטן, שנמשכו כשבועיים, וגילו לצערי הרב, כי המעי הגס נכלא בבית החזה.
הפרופסור בביקור חולים, מומחה לגאסטרולוגיה, אמר שאני חייבת לפנות את הילד להדסה עין כרם להתערבות ניתוח דחוף של רופאים כירורגים, אמרתי שבכל מקרה אפנה אותו, אך לבטח שלא להדסה אחרי הרשלנות הרפואית, הבזיונות ועוגמת הנפש בעקבות הזימון לבית משפט, ואני מעבירה אותו עם אמבולנס פרטי לבית החולים איכילוב בתל אביב.
חברה טובה מאוד וידועה בתקשורת, המליצה לי שם על פרופסור מנהל כירורגית מוגברת ילדים וטענה שהוא יוכל לעזור לי, שהוא הציל את בנה גם מהתרשלות רפואית בהדסה עין כרם.

נסענו באבמבולנס, שמימן הרב בני פישר, ופרמדיק צמוד. הגענו בשעה 2 בלילה לבית חולים איכילוב, שם אפילו לא עברתי מיון או קבלה, נכנסתי ישר למחלקת כירורגית ילדים לפרופסור שחיכה לנו כי ידע שבני במצב קשה.

הוא וידע שבאמת המעי הגס כלוא בבית החזה, החתים אותי על ניתוח, ושלח את הילד במהירות לחדר הניתוח.
לפני הניתוח בהמתנה שמעתי את הפרופסור מדבר עם מנהל המחלקה הכירורגית בטלפון, ואמר לו שהוא לא יודע אם הילד יצא מחדר ניתוח חי, וזה קרה עקב התיקון של הניתוח הראשון שנותח בלקוסקופיה, וגרמו לחור בסרעפת, בעקבות זאת מעי הגס השתחל לבית החזה ונמצא שם כשבועיים.
סיכוי של הילד לחיות היה קלוש מאוד, עקב כליאת המעי הגס בבית החזה נגרם נמק למעי והיה צריך לכרות את המעיים, וכידוע ... אי אפשר לחיות בלי מעיים.
בני היה אז בן שנתיים וחצי.

הפרופסור היה מאוד לא אופטימי לגבי מצב הילד והוא הכין אותי שרוב הסיכויים שהילד לא יצא חי מהניתוח, אבל הוא יעשה את כל המאמצים.

אני זוכרת את המרדים של חדר ניתוח ... אדם חילוני, לא שומר תורה ומצוות, החתים אותי על ההרדמה, התחלתי לבכות ... והוא ניפח בלון מכפפה של המנתחים, צייר עליו ילד ונתן לי ביד ולקח מידי את בני, ואמרתי לו: "תחזיר לי את הילד חי"
והוא ענה: "הקב"ה יחזיר לך את הילד חי אני רק שליח שלו".

זה היה בנר שמיני של חנוכה, יום שמסוגל לניסים, ירד גשם חזק מאוד,
ישבתי בחוץ והתפללתי.
לאחר 5 שעות ניתוח אחותי הגיעה מירושלים, היא הגיע 10 דקות לפני שהניתוח הסתיים, אני הייתי עדיין בחוץ והיא חיכתה בהמתנה של החדר הניתוח. היא לא ידעה איפה אני וראתה שני מנתחים שיוצאים מחדר ניתוח שטוענים שכרתו חצי מהמעי.
שהגעתי אליה היא ספרה לי מה ששמעה, התחלתי לבכות וצרחתי מול כולם, חיבקתי את השמיכה של בני ובכיתי כי חשבתי שהוא לא ניצל, ישבו כמה נשים על המדרגות ושאלו לסיבת הבכי וספרתי שכרתו לבני את המעיים, הם חיבקו אותי ואמרו לי שזה קרה לאחותם החולה במחלה ל"ע ולא לבני. אבן ירדה מליבי, הבנתי שזהו לא בני ושיש עוד סיכוי ובעצם אני לא יודעת מה קורה בחדר הניתוח.

כעבור חצי שעה יצא הפורפסור מחדר הניתוח ושכינה על פניו, הוא צעק במסדרון לעברי התסכל בתוך עיני ואמר: "הניתוח הסתיים החזרתי לו את המעי למקום! זה נס מעל הטבע!"
חשתי הקלה גדולה, בכיתי וחיבקתי את השמיכה, הודתי לה'!!
ראיתי איך מעבירים את בני מונשם לטיפול נמרץ, כעבור יום הועברנו למחלקת ילדים והשתחררנו הביתה, בעזרת השם יתברך, בריא!

את החור בקיבה הוא ניסה הפרופסור לצמצם דרך צריבה של העור כדי למנוע דליפות של האוכל.

לאחר כמה חודשים גילית שפרופסור זה עובד בקופ"ח מאוחדת, לקחתי את הילד אליו לגבי הדליפות של הגסטרוסטומי, והוא אמר לי: "תביאי אותו לאיכילוב ונסגור לו את החור באמצעות ניתוח" מכיוון שהילד אכל יפה דרך הפה.

וכך היה, נסעתי שוב לאיכילוב והפרופסור סגר את החור ע"י ניתוח.

לאחר שנתיים ...
בני היה מטופל באספירציות לריאות, לנקות את הריאות, ונגרמו לו 4 דלקות ריאות במשך שנה – שזה המון.

התייעצתי עם הפורופסור באיכילוב והוא החליט לפתוח לו שוב חור בקיבה ושהילד יהיה ניזון רק מהקיבה כדי למנוע את דלקות הריאה החוזרות.
מאוד חששתי מעוד ניתוח אך היה לי ביטחון שהפרופסור מאיכילוב הוא שליח טוב של הקב"ה ובאמת הוא ניתח את הילד.

היום הילד אוכל כבר 3 שנים מהחור בקיבה ללא דליפות, ללא כוויות, חור קטן המותאם לצינור בקיבה , ללא סבל.

בגיל 5 לבני היו קשיי נשימה, הוא היה מחובר לחמצן, היה לו מאוד קשה לנשום דרך הפה והאף. לקחתי אותו לביקור חולים שם ניסו לעזור לו "להרים" את החמצן לדם ,לטענת המומחה לריאות, היו לו אידונאידים (פוליפים) מוגדלים בריאות, שבגללם קשה לו לנשום ולכן מוריד הרבה סיטורציות, בעקבות חוסר חמצן נגרם דופק איטי (ברדיקרדיה) וזה היה גורם לילד ממש להכחיל. בני היה מונשם באמבו, גם אני הייתי עושה זאת כדי לעזור לו להחזיר החמצן לדם.

המומחה החליט להכניס שני טיובים לאף בכדי לגרום לו להקל על הנשימה.
לאחר מספר שעות הילד נהיה בצקתי והתנפח, בקשתי להוריד לו את הטיובים, כשהורידו, הילד עבר החייאה.
הרופאים טענו שהם לא יכולים להחזיק אותו שם, וצריך להעביר אותו להדסה עין כרם ... ניסיתי להעבירו לשערי צדק ולא היה שם מקום.
וכך אחרי 4 שנים ... אני חוזרת עם בני לבית החולים הדסה עין כרם בלית ברירה, באמבולנס לטיפול נמרץ, עם זכרונות קשים ...

הגעתי לטיפול נמרץ שם מחברים את הילד למסיכת ביפאפ כדי לעזור לו לנשום, ומחלטים לבדוק אם אכן יש אידונאידים מוגדלים כדי להסיר אותם בניתוח ולאפשר לילד לנשום בקלות.
בבדיקה גילו שהאידונאידים מאוד גדולים , בני נותח (ניתוח קל) וכעבור מספר ימים השתחררתי איתו הביתה עדיין מחובר לחמצן.

לאחר שבוע בבית החל דימום מהאף והילד שוב הוריד סיטורציות ולא יכל לנשום בכוחות עצמו,
הנשמתי אותו באמבו בבית מספר פעמים, עד שראיתי בלילה שאני לא מצליחה להתגבר על המצב הזמנתי אמבולנס ופיניתי אותו להדסה עין כרם. במיון הנשימו אותו עם טובוס הנשמה מלאכותית ופינו אותו לטיפול נמרץ, היתי שוב המומה וטענתי שאני רוצה לראות מומחה של אף אוזן גרון שיבדוק למה הילד שוב התקשה לנשום, הרי הרופאים קבעו שהסיבה היא האידונאידים המוגדלים.

הגיע מומחה ריאות שעשה לקוסקופיה, לאחר שהתחננתי שיבדקו שוב את האידונאידים, ולהפתעתו של המומחה לריאות, לפי הבדיקה שערך נמצא כי האידונאידים עדין גדולים מאוד, ז"א שניתוח פשוט מאוד להסרת פוליפים נכשל שוב.

לפני הניתוח כינס אותי ואת בעלי מנהל היחידה של טיפול נמרץ עם העו"ס ושאל אותי ואת בעלי האם במידה והילד מוריד סיטורציה, ובעקבות זאת נגרמת ברדיקרדיה (דופק איטי), "להנשים אותו או פשוט לוותר עליו", היתי בהלם ובעלי הזדעזע עוד יותר, דפקתי לו על השולחן ביד שלי ואמרתי לו שבחיים לא אבטח בו ולא באף אחד מהצוות, אמרתי: "חמש שנים אני נלחמת על חיי בני, סבלתי מכם רשלנות רפואית, חזרתי אליכם בלית ברירה, מחוסר מקום ב"שערי צדק", והיום אתה שואל אם להנשים את הילד שלי!?"
אמרתי לו שמשם אני לא זזה! וחד משמעית חובתו לטפל בבני ולהציל את חיו בכל מחיר! אני לא יעבור על דבריו בשתיקה! ואם יקרה לבני משהו אני יתבע אותם ולא אוותר להם כל עוד אני חיה.

בנתיים בני היה מונשם עם טובוס.

לאחר מספר שעות שוחחתי עם הפרופסור באיכילוב והתחננתי שאני רוצה להעביר את הילד אליו ונשכור אמבולנס פרטי. לא הסכימו בהדסה להעביר את הילד בשום פנים ואופן לאיכילוב, והילד היה מונשם ומורדם, והברירה היחידה היתה לפתוח לו נתיב אויר בגרון (טרחסיוטומי), הייתי שבורה, היה קשה לי לחשוב שבני יהיה מונשם דרך חור בגרון, אבל כבר לא היתה בריריה כי הוא היה מונשם שבועיים ולא היה אפשר לגמול ואותו מהטובוס.

לא רציתי לעשות ניתוח בהדסה בגלל רשלנותם.
דיברתי שוב עם הפרופסור מאיכילוב, והוא החליט שהוא מוכן להגיע להדסה מאיכילוב כדי לבצע בבני את הניתוח ללא תמורת תשלום.

דברתי עם מנהל היחידה ובקשתי שיאפשרו זאת, הוא דיבר עם מנהל בית החולים, והם לא הסכימו בשום פנים ואופן, היתה לי תחושה רעה, בכיתי המון... היה לי עצוב ומר על בני שעוד פעם ינותח ע"י הרופאים האכזריים של הדסה עין כרם, הפרופסור מאיכילוב ניסה להסביר לי שהוא מאוד רוצה לבוא ולעשות זאת, אך בכל זאת - אין לי מה לדאוג! זהו ניתוח פשוט ואפשר לבצע אותו אפילו על הכביש במקרה של תאונת דרכים ח"ו ...

נקבע הניתוח, ירדתי עם בני לחדר ניתוח, המנהל של טיפול נמרץ אמר לי שהמנתח הוא טוב ואין לי מה לחשוש, איבדתי כל אמון בהם ... לאחר שלושה ניתוחים שנכשלו, ומי שתיקן אותם בעצם זהו הרופא מאיכילוב.

שהגעתי למעלית להוריד את הילד לחדר ניתוח, עמד המנתח מולי הסתכלתי בפניו, והכרתי שהוא למד איתי בבית ספר בנתניה, אמרתי לו: "לא קוראים לך ניר במקרה?" הוא זכר אותי,
אמרתי לו שאני מאוד מקווה שיעשה ניתוח טוב, הוא חייך ואמר שהילד בידיים טובות, הילד נכנס לחדר ניתוח, נאמר לי שזהו ניתוח של חצי שעה עד שעה, פתאום קראו לי ברמקול, בא לקראתי המרדים ואמר לי: " תשמעי גב' הילד שלך עם דופק מאוד איטי ויש סיכוי שלא יתעורר מההרדמה" הסתכלתי לו בעניים ואמרתי לו: "מי שמרדים הוא גם מעיר! תעשה את העבודה שלך, היא טכנית בלבד, והאחד שמעיר זהו הקב"ה"
כעבור שעה וחצי הסתיים הניתוח. אף אחד לא דאג להודיע לי, חיכיתי 3 שעות בחדר המתנה ...

עליתי לראות את הילד הסתכלתי על החור, הוא היה ענק והיו תפרים סביבו.
לאחר יום האיזור נהיה מוגלתי ונוצר פשוט קרע.
הרופאים אמרו שזה נראה באמת חור גדול וכולו הזדהם, לבני היה חום גבוה, אף רופא אף אוזן גרון לא עלה לראות את הילד ...
אחרי ניתוח כזה משתחררים כעבור כמה ימים, אני חיכיתי שם שבועיים ...
האח ואחות במחלקה ראו את החור הגדול ורצו לצלם את זה ... מעולם לא ראו כזה דבר ... שוב אכזבה , שוב חוסר אמון של רשלנות ... וכן לא זכיתי לביקור המנתח, הוא פשוט לא בא לראות את הילד.
הלכתי למנהל אף אוזן גרון כעוסה שנכשל ניתוח פשוט.
לפנות בוקר הגיע מנהל אף אוזן גרון, העיר אותי ואמר לי: "אני רוצה שנכנס ונראה את הילד ונבין במה מדובר" התחלתי לבכות ואמרתי שאף אחד לא בא לראות את הילד עד עכשיו.

נכנסנו לטיפול נמרץ, הרופא הזדעזע ממה שראה, הוריד מיד את התפרים המזוהמים ונתן אנטביוטיקה דרך הוריד והתחיל עם חבישות לחץ על מנת לצמצם את החור.

השתחררנו הביתה, המשכתי עם החבישות בבית, למדתי לעשות סקשנים, לקחתי את הילד לביקורת אצל הפרופסור מאיכילוב והוא עזר לי לצמצם את החור ע"י חבישות ומדבקות מיוחדות כדי לאחות את הקרע שנוצר במהלך הניתוח.

כיום ב"ה, אני דואגת להחליף לו את הקנולה (צינור בגרון) כל חודש וחצי, החור נראה טוב, ב"ה, ובסיוע הפרופסור, ירדנו לצינור קטן יותר שמתאים לגיל הילד.

כיום, בני בן שש וחצי, שנה וחצי בבית ללא אשפוזים, ומה שבטוח שלעולם לא אתקרב להדסה עין כרם.

(הערת מערכת-האם זוכתה במשפטה פסק הדין יתעדכן בקרוב.)


האם ת.ד





*****************************************************************


הערת מערכת:


לצערנו,דווח לנו כי הילד מאובחן היום כנכה 100%, פרטי האם והילד נמצאים במערכת כולל המסמכים הרפואים

יומן המעצר של האמא ממאה שערים


מאמר שפורסם בעלון באידיש ונכתב ע"י אחיה של האם ותורגם למענכם הקוראים:
בס"ד
דיווח מזעזע ממעצר האשה החשובה שתחי'
יומן המעצר עד לשיחרורה
ביום רביעי ט"ו תמוז תשס"ט, נלקחה אל מסע העינויים לעבר בית המעצר הידוע לשמצה ב"מגרש הרוסים", לשם הושלכה לתוך תא המעצר, כמו שזורקים שק תפוחי אדמה רח"ל, בצורה יוצאת דופן, לא הוכנסה לחדר מעצר רגיל, רק שהשמיעו באזניה והכריזו לפני כל הנוכחים - עצורים ואסירים מכל המינים, שפלי המין האנושי העצורים על הפשעים הכי נוראים שבתת האנושות - כי אשה זו הרעיבה את ילדיה, ולכן היא רוצחת מסוכנת שיכולה לרצוח כל מי שנמצא בסביבתה ובתוך ד' אמות שלה, ולכן הכניסוה לתוך תא צר ודחוק מגועל ומטונף שמקשה על כל נשימה ונשימה, ובאותו תא שבו נמצאת ערביה רוצחת מסוכלת ושפלה, שעצורה בגלל שניסתה פעמיים לרצוח את בעלה...

מהרגע שנכנסה למעצר, התנהגו אליה בצורה ברוטאליות הם התעללו בה ובנפשה ללא הרף וללא הפוגה ולו לרגע, מסע השפלה מחריד ומצמרר עבר על ראש האם המסורה, כאשר החלו לשטוף את מוחה????

מיום רביעי ועד השבת לא נתנו להכניס אליה אוכל כשר, האשה הצדקנית ישבה בצום ובתענית שנכפה עליה למרות שהיא בחודש החמישי להריונה, ומלבד מים דלוחים שבתוך תא המעצר המחניק והמחריד, לא הכניסה דבר לפיה...
דבר זה כשלעצמו - הסותר את התנאים הבסיסיים הבינלאומיים להתנהלות מינימלית עם עצורים ושבויים, המחייבים את כל מדינות העולם, גם הדיקטטוריות והקומוניסטיות - בזה לבד יש כבר בכדי לתבוע את כל בכירי המשטרה ושירות בתי הסוהר, בבתי המשפט הבינלאומיים שב"האג", אך זה היה רק ההתחלה במסע העינויים המצמררים.
בליל שב"ק הצליחו העסקנים שליט"א דעדתינו, להכניס אליה אוכל כשר טעים ביתי ומזין לסעודות שב"ק, אך השכנה הערביה הרוצחת גזלה מהשבויה האומללה את האוכל שהביאו, מעט האוכל שכל גרגיר היה בעיניה יקר מזהב ומפז, נשדד ע"י הרוצחת השכנה, כאשר מרוב הפחד הטבעי והחלחלה של עדינת הנפש מול הרוצחת הברברית הישמעאלית, היא וויתרה לה ולא פצתה פיה על מעשי הגזל שלה, שנעשה בליווי השפלות ארסיות שהשמיעה אותה שכנה הרוצחת באזני שכנתה האומללה, תוך כדי התעללות מילולית מזעזעת ביותר. אך לא רק הרוצחת הערביה במתעללים, כמוה גם חלק מהצוות, הכפישו וביזו אותה בביטויים מצמררים שאי אפשר לתאר ולהעלות על.

הסוהרים התעללו בה גופנית במניעת האוכל והתנאים המינימליים לאשה שברירית הנמצאת בחודש החמישי להריונה, את מעט האוכל החדירו לה מבעד לחרך הצר שבדופני דלת הברזל הסגורה ומסוגרת בפני שתי הרוצחות ואילו את האוכל הכשר שהכינו במיוחד עבורה ע"י משפחתה וקרוביה והועברו אליה ע"י עסקני עדתינו, כאשר בלבה התרוננה התקוה וקרן האור היחידה שהפציע לתוך בור הכלא המפחיד והמחלחל הזה, שלא נשכחה מלב יודעיה ומכיריה, ודאגו עבורה למעט אוכל כשר, והנה לנגד עיניה שופך הסוהר את האוכל על רצפת הבטון, תוך כדי שהוא זורה מלח על פצעיה השורפים, להצמית כל תקוה שבלב, להתעולל ברגשותיה
הסוהרים, השוטרים והחוקרים וכל שדי השחת ששרצו במקום להתעלל בקרבנם החדש, לקחו לעצמם משימה אכזרית לבצע באם המסורה והצדקנית, "שטיפת מח" כפשוטו, "שטיפת מח" כמיטב השיטות הקומוניסטיות והפסיכולוגיות, כאשר ארבו להתעלל בכל נקודה רגשית ואנושית ומוסרית, כאשר הלעיטו אותה בשקרים זדוניים ובכזבים אכזריים, בשטפם את מחה ללא הפוגה, שכביכול יצא קלונה ובושתה לעיני הכל, וכי כל משפחתה, והכי קרובים ללבה, כל בני הקהלה וכל אנשי העדה החרדית יחד עם הרבנים כולם, בטוחים וסוברים במאת האחוזים שהיא רוצחת שניסתה להרעיב ולרצוח את בנה יקירה, וכי היא מסוכנת לכל הסביבה, ואסור שתראה עוד את אור השמש מחוץ לסורג ובריח, וכי הכריזו כנגדה נידוי גורף למען ישמעו וייראו שאם מרעיבה את בנה, עפרא לפומייהו, וכל לשונות רשעים אלו ייגדעו משמים במהרה, ותרוממנה קרנות צדיק, כאשר רק לאחר עשרה ימי מעצר, יכלה להווכח באמת ההפוכה שאין ירא שמים שבעולם שנתן אימון לעלילת הדם.
האשה החשובה שתחי' עברה בימי מעצרה המזוויעים, סדרת חקירות מפרכות וקשות ע"י צוות של "עשרים חוקרים" מנוסים ומצויידים בשלל קסמי הפתיונות והמארבים לטמון לה מוקשים ופחי יוקשים בצורה שלא תיאמן ולא ייתפס במח השומעים, ולולי ה' שהיה לה כי אזי חיים בלעוה ר"ל, וברוך ה' שלא נתנוה טרף לשיניהם.
במשך כל הזמן לא ניתנה לה רשות ולו לשיחת טלפון אחת עם בני משפחתה שיצאה לבם מדאגה לגורלה, ולא יכלו להעלות על הדעת אלו עינויים גופניים ונפשיים מתרחשים על ראש הקרבן התורן של מערכות מדינת סדום ועמורה.
קרבן העלילות של שופכי הדמים, הובלה וטורטרה מחדר חקירות למשנהו ללא חמל וללא רחם, ללא שום התחשבות בכוחותיה האוזלים ובמצב הבריאות וחיי הנפש, "חוקרת" מרשעת אחת איימה עליה כי מרחף על ראשה גזר דין של "ארבעים ושש" שנות מאסר.
ים של קללות נאצות וגידופים נפלו על אזניה האומללות במשך כל עשרת ימי מעצרה המזוויע, הן מכל השוטרים והסוהרים ובכירי המשטרה והחוקרים, והן בכל האסירים והאסירות שקפצו על השלל כמו חיות טרף השואגות הידד אל קרבנם, שה אומללה בין זאבים וכפירים ה'מורעבים' לטרף ה"י.
לתוך בית המעצר במגרש הרוסים, הובאה גם הרופאה ד"ר פלוריס, מראשי המוחות המתכננים של "עלילת הדם", גם היא בעצמה התעללה שם ברגשותיה של האם התמימה שחשבה פעם כי רופאה זו שוחרת את טובתה וטובת ילדה ורפואתו, והיא הפכה את מקצועה להשחית, והודיעה לה כי היא כבר לא תראה יותר בחייה את ילדיה, הם כבר לא יכירו אותה אף פעם, והיא כבר לא תעמוד לידם לעולם, גם לא בעת יצאו תחת חופת חתונתם, לאורך שנים היא כבר תינמק בכלא רח"ל על רוב פשיעתה שחרדה לגורל בנה מחמל נפשה.
היה זה ביום שלישי אח"כ, כ"ב תמוז - כאשר רק באותו יום, לאחר ששה ימי מעצר מזוויעים וכמעט חשאיים, ביום שהתפוצצה דבר השערוריה ברשות הרבים, למרות 'צו איסור פרסום' של המשטרה שזממה להמשיך לאורך זמן בהחזקת האשה במעצר הזוועתי שמנוגד לכל אמנה אנושית ובינלאומית, בעוד מתייסרת המשפחה ומתחבטת בשאלה הקשה האם לצאת ולהודיע לציבור הרחב על עלילת הדם הנוראה, או שמא הדבר עוד יחריף את המצב הקשה ממילא, - באותו יום הרחיקה לכת שכנתה לתא המעצר, הערביה הרוצחת, בהתעוללותה על שכנתה הצדקנית אצילת הנפש שתחי', וגם גזלה מאתה את המזרון הדק עליה היא אמורה להניח את ראשה, כך שימים מספר נאלצה לשכב על חצצי רצפת הבטון בייסורי הגוף והנפש, וכל התחנונים שיביאו לה מזרון אחר במקומו נפלו על אזנים אטומות ולבבות ערלות של סוהרים.

והיה זה פתאום בעיצומו של אישון לילה, קמה עליה הערביה הרוצחת ואיימה עליה שעוד חמש דקות היא תרצח אותה נפש ר"ל.
האם המיוסרת עמדה אובדת עצות, ובצר לה נדחקה לפינת הקיר ושפכה את כל נפשה בתחינה ובקשה אל השי"ת בדמעות שליש רותחות וסוערות, ותהלה לא' שהושיט לה מיד עזרתו מקודש, ולאחר שתי דקות נכנס שוטר שהגיע להתעניין, לא במצב האם המעונה, אלא במצבה של הערביה הרוצחת, והיא החלה לצעוק שאינה רוצה לשבת בתא אחד עם "אמא מרעיבה" שמתעללת בבנה... ותהלה לה' שכך הוציאו את הרוצחת הערבית לחדר אחר, והאשה הצדקנית שתחי' ניצלה בחוש מידיה האכזריות נוטפות הדם של מחבלת תאבת רצח ה' ישמרנו ויצילנו.
למרות כל העינויים, התאזרה האם המסורה שתחי' באומץ רוח מפליא ובגבורת נפש נדירה, ולא נכנעה בשום אופן לטרור הנורא וללחצים הנפשיים והגופניים, ובסייעתא דשמיא לא פצתה פיה שיוכלו אורבי נפשה להכשילה בלשונה, ודורשי רעתה חפו פניהם למורת רוחם ורשעותם.
ביום חמישי מטו"מ העבירו את העצורה לבית הכלא הנודע לשמצה בעיר "רמלה", זאת למרות שהיטב ידעה המשטרה כי המעצר הוארך רק עד למחרת, וכי למחרת היא זקוקה להיות בבית המשפט המחוזי הציוני בירושלים.
אם האם המסורה ביקשה שברצונה לדבר עם עורך דין, שימנע את ההעברה והטלטול הקשה ברכב המשטרתי לנסיעה המיותרת ל"רמלה" הלוך ושוב שאינה כלל לכחותיה ולמצבה, בחודש חמישי להריונה, אך המשטרה ברשעותה רימתה אותה בשקר גס, באמרם שתיכף יביאו אליה את העו"ד, אך תוכ"ד קשרוה באלונקה בידיה ורגליה וכך הכניסוה לרכב ודהרו בנסיעה מתישה ומבחילה לכלא "רמלה".
בדרך לרמלה, בהיותה קשורה בידיה ורגליה, משל עלולה היתה לתקוף את שוביה, חשה השבויה האומללה בכי רע, ובמשך כל הזמן הקיאה את נשמתה, לא הגישו לה אפילו פעם אחת כוס מים להקל עליה ולהפחית מעט מהיסורים הגופניים והנפשיים הנוראים והמסוכנים לחייה
בהגיעה לרמלה התחיל מחדש מסע חקירות ודרישות צולבות ומצמררות, כאילו לא די היה בחקירות שהיו נחלתה עד הנה, ולאחר סיום החקירות המעליבות השליכוה לתוך תא "צינוק" מלא צחנה ורקבון, בתוך הצינור ישבה עד שעת לילה מאוחרת לאחר השעה 10, רק אז העבירו אותה לחדר המעצר שלה, שם גילתה שהמזרון לשכיבה שהעניקו לה היה ספוג כולו במים וכדו', מאין שום אפשרות לעלות עליה, כאשר התלוננה על כך, קיבלה את המענה המתעלל: "עבור פושעת כמוך, גם זה כבר הרבה יותר מדאי".
ביום ששי באשמורת הבוקר כבר כבלו שוב את ידיה ורגליה, והובילוה חזרה מרמלה עד ירושלים, מבלי שתוכל להזיז עצם מעצמיה, ולמרות שכבר באותו משפט הורתה השופטת לשחררה למעצר בית, לא הרפו השובים את טלפיה מן האשה השבויה, והחזירוה ל"מגרש הרוסים", שם השליכוה שוב בתוך "צינוק" מזעזע, למשך שעה וחצי שנדמה לנצח, זאת בעודה אזוקה וכבולה בידיה ורגליה...

יום חמישי ט"ז תמוז נלקחה י.מ בית המעצר להדסה עין כרם מובלת כפושעת מלחמה באזיקים לבדיקה לאחר שהרגישה צירי לידה.

הבזיון היה נוראי!

תרגום ישיר מאידיש נכתב במאמר באחד העיתונים באידיש ע"י אח הנאשמת.

תקשורת מדיה:

האתר בשלבי בניה ועידכון.

תקשורת כתובה:

האתר בשלבי בניה ועידכון.

עידכונים נוספים בפרשה:

הפסיכיאטר המחוזי בירושלים ד"ר משה קליאן לא קיבל את חוות הדעת של ד"ר וייל למרות שהוצע ע"י הפרקליטות לאבחן את האם. ד"ר וייל נתן תשובה מוחצת לטענות שהושמעו וקבע שהאם אינה מסוכנת לילדיה ויכולה לחזור לביתה.

עכשיו ד"ר וייל הקורבן הבא להכפשות?!